זוהי עצירתי השלישית והאחרונה לפני הנשיקה הראשונה של שנת 2012
ולפני המתנות שאני מזמנת לחיי לשנה הבאה.
שנת 2011, היתה עבורי שנה שנדרשתי להרבה אומץ.
הרבה פחדים צצו וקפצו ונדרשתי לבחור איך להתנהל מולם.
האם ההתרגשות שאני חווה היא דבר טוב או שאני בדרך שלא מתאימה לי?
העדפתי להשאיר אור קטן בלב. העדפתי להזיז את הכסא.
בחרתי לנהל את הפחדים שלי בצורה אחרת.
הרבה שיחות היו לי עם עצמי, שיחות קשות, שיחות עידוד ושיחות פירגון.
אחת החברות הוירטואליות שלי מהפייסבוק, פירסמה את התמונה הבאה:
תמונה זו ממחישה את אחד התהליכים הכי מאתגרים שעברתי השנה.
הכותרת שאני מעניקה לתמונה זו: "שלבים לשחרור אמונות מגבילות/מעכבות".
טיפסתי באומץ במעלה המדרגות, בקצב המתאים לי, כשאני משחררת הרבה אמונות מעכבות. עם הרבה בכי וכאב אבל עם הרבה תקוות בלב.
השנה, לא תמיד יכולתי לשמוח.
אבל, למדתי לחייך מהלב, לסלוח ולמחול.
בתמורה, השימחה חזרה לחיי.
אני מסכמת את השנה שלי בתחום האישי ובתחום העיסקי ואני מרוצה.
מתרגשת לקראת השנה החדשה שמגיעה אלינו ביום ראשון הקרוב.
אני מבקשת להודות לכם על הזמן שהשקעתם בקריאה של הרשומות שלי בשנת 2011. שמחתי לכתוב אותן ולשתף אותכם בחוויותיי.
התרגשתי מתגובתכם וממכתבי התודה.
אני כבר יכולה לגלות לכם ששנת 2012 הולכת להיות מרגשת.
יש לי הרבה רעיונות חדשים לשתף אתכם. וגם הרבה עשיות חדשות...
שתהיה שנה של הצלחה לכולנו!
שלכם,
מרסיה
כה לחי אישה יקרה!!!!
השבמחקכל שנה ושנה לטובה וברכה...
מרסיה היקרה אישה עם חיוך תמידי בלב גם אם לא תמיד קל...שנה חלפה שנה באה ..תמשיכי בטיפוס ובהשגים ,,כיף לקרוא ולהתעדכן , סמדר
השבמחקאת ההוכחה שתובנות מפתיעות אותנו דווקא לאחר גיל40 כך אני מוצאת את עצמי בשלב זה בחיי והלוואי ואמצא את דרך המלך עבורי השנה!
השבמחק