יש לי וידוי אישי – אחד הדברים שהכי מאתגרים אותי הוא לצאת לדרך בלי לדעת איך...
הנוירוגרפיקה עוזרת לי לתרגל בדיוק את זה.
הייחודיות של הקו הנוירוגרפי, שלא חוזר על עצמו באף מקטע,
מזמינה אותי בכל פעם
מחדש לצאת לדרך מבלי לדעת לאן אגיע. ממש ככה!
השבוע זה קרה שוב במפגש
"נוירו־הכרת תודה", ואני עדיין כולה בתוך התחושה וההדהוד שלו.
ברשותכן, אתחיל את סיפור ההתרחשות מהקלף השבועי שלי, שנולד ממשפטים של משתתפות בסדנאות בהנחייתי.
השבוע הזמנתי אותנו "להתחיל מבלי לדעת איך",
כי אני שומעת המון את המשפט "אבל אני לא יודעת לצייר...",
והתשובה שלי היא תמיד: "לא צריך לדעת איך".
זו תובנה שנולדה אצלי כשנזכרתי שאם
היו אומרים לי לפני כמה שנים שנוירוגרפיקה תהפוך לחלק כל כך משמעותי בחיים שלי –
לא הייתי מאמינה.
כי לא ידעתי לאן זה יוביל.
לא ידעתי אם יהיו סדנאות.
לא ידעתי אם נשים תרצנה לבוא ולצייר
איתי.
לא ידעתי אם בכלל נכון לי להפוך את זה
לחלק מהעבודה שלי.
הדבר היחיד שידעתי הוא שאני רוצה
לנסות.
וכמו בתהליך נוירוגרפי, פשוט התחלתי.
קו אחד. מפגש אחד. עוד ניסיון.
ורק תוך כדי הדרך התברר לי לאן היא מובילה.
לפעמים אני חושבת שאנחנו מחכות יותר מדי לדעת הכל לפני שאנחנו מתחילות.
אבל לפעמים הדרך מתגלה רק אחרי שעושים את הצעד הראשון.
זוכרות את ד"ר סוס?
"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים".
אז יצאתי.
וכשיצאתי לדרך עם התהליך היצירתי במפגש,
לא ידעתי לאן הוא יוביל אותי או את המשתתפות. וזה בדיוק מה שעשינו – ציירנו
בלי לדעת.
ובתוך התהליך, נולדו אצלי תובנות חדשות:
"אני סומכת על עצמי".
היה בי צורך להוסיף הרבה קווים נוירוגרפיים, כאילו היו הצעדים הקטנים שלי,
ולהכניס לציור ולתוכי – שלווה.
אולי זו אחת המתנות הגדולות של הנוירוגרפיקה:
אנחנו מתחילות בלי לדעת בדיוק מה יקרה,
נותנות ליד לנוע, ומאפשרות למה שמבקש להגיע – לצאת החוצה ולהדהד.
וגם אצל המשתתפות קרה משהו דומה;
הן יצאו לדרך בלי לדעת, ובתוך התהליך נולדו תובנות ומשאבים חדשים.
אני מסיימת את השבוע הזה עם הרבה מחשבות, כמה תובנות,
ובעיקר עם תחושה טובה של דרך שמתחילה להתגלות תוך כדי תנועה.
ואולי זו התובנה הכי חשובה שאני לוקחת
איתי:
אני לא חייבת לדעת לאן הדרך מובילה.
אני יכולה פשוט להתחיל ולסמוך על עצמי שאדע את הצעד הבא.
אולי זה מספיק. 💜
💭 ומה איתך?
איפה בחיים שלך את יכולה לעשות היום
את הצעד הקטן הבא, גם בלי לדעת עדיין לאן הדרך תוביל?
ספרי לי בתגובות 👇
שלך,
מרסיה 💜
פסק זמן יצירתי עם מרסיה | לעצור.
לנשום. ליצור. להתחבר.
לפני שבוע, הנחיתי סדנה מרגשת, נוירו-לוטוס!
ציירתי קווים חדשים (וגם עיגלתי כמה פינות)
שוחחתי עם חברות יקרות ומופלאות על תהליכים, על שינוי, על הודיה ועוד...
וקיבלתי מתנות – לא רק עטופות, אלא גם בלב
.jpg)
.jpg)
