‏הצגת רשומות עם תוויות דפוס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דפוס. הצג את כל הרשומות

01 פברואר 2021

"אני לא מספיק טובה..." האמונה שחזרה לביקור...

 לפני שבוע חגגנו את טו' בשבט

ואני הצמחתי את עץ החיים שלי, בהשראת עץ החיים של גוסטב קלימט.

עץ החיים של קלימט מזכיר לי ציורים נוירוגרפים בשילוב דודלים/שרבוטים, שאני כל כך אוהבת.

זהו עץ החיים של גוסטב קלימט, 1909

הפער בין הדמיון לביצוע

ראיתי בדמיוני, את הציור שאני רוצה לצייר.

הכנתי את הרקע של הציור והתחלתי להצמיח את עץ החיים שלי.

ככל שהתקדמתי בציור, מה שראיתי, זה לא מה שדמיינתי!

התבאסתי... ואז...

"את לא מספיק טובה..."  שמעתי את הקול המוכר בוקע מתוכי...

דפוס ישן החליט לקפוץ לו החוצה...

הי, אני מכירה אותך...

הוא מופיע מדי פעם למרות כל העבודה שאני עושה עם עצמי.

כן, הוא עדיין קיים בי ומדי פעם הוא בא לביקור.

אבל הפעם, היה זה ביקור קצר (תודה לאל😉)

זיהיתי אותו, הודיתי לו ושחררתי אותו לדרכו...

למרות האכזבה שהיתה לי מהציור, 

המשכתי ביצירה של עץ החיים שלי.

כן! אני שלמה ואוהבת אותה.

נכון! זו אני וזהו המסע שלי.

בחרתי לשתף את היצירה שלי כדי להזכיר לעצמי את התהליך שעברתי

ואולי יוצרות נוספות מרגישות כמוני במהלך היצירה.

"האמנות היא קו סביב המחשבות שלך".

משפטו העוצמתי של קלימט, שמבטא את התהליך שחוויתי כשציירתי את עץ החיים שלי.

אמונה מגבילה ודפוס ישן

אז, בכל פעם, שדפוס או אמונה מגבילה קופצים להם החוצה,

ואני מזהה אותם, אני מדברת איתם, מודה להם ומשחררת אותם לדרכם.

עד הפעם הבאה...

ואצלך? איך את מתמודדת עם דפוס ישן שקוץ לו החוצה?

(אמונה מגבילה היא כל אמונה שמונעת מאתנו להתקדם.

דפוס ישן היא צורת התנהגות שחוזרת על עצמה.)


הנה עוד משהו שאולי אתן לא יודעות עלי... אני אוהבת עצים ומחבקת אותם.

וגם לימדתי את הנכדים שלי לחבק אותם.

יש לנו עץ נדיב קרוב לביתי שאנחנו תמיד הולכים לשם לחבק אותו ולהתעניין לשלומו.


הסדנאות שלי בזום

התחלתי להנחות בזום איך לצייר ולהצמיח עצים נוירוגרפיים. 

אם את רוצה לצייר צמיחה ולהצמיח עץ נוירוגרפי אישי שלך,

את מוזמנת ליצור קשר בוואטסאפ ונקבע.


תודה והמשך שבוע נעים עם שפע צמיחה ויצירתיות

מרסיה בריר💜
מנחה לשינוי חיובי עם כלים יצירתיים
0505919599

***************************************************

סדנאות של מרסיה בריר בזום

*שילחי לי וואטסאפ  לקבלת נושאים להשראה ליצירות שלך.

זו קבוצה שקטה.

*אם טרם קיבלת את החוברת במתנה "10 דרכים יצירתיות לשינוי חיובי",
כנסי לקישור כאן
 ותקבלי את החוברת למייל שלך. תהני
!

18 פברואר 2019

שוב יצאתי למסע מ-"אני לא מספיק טובה..." ל- אני כן!!!


אני יושבת מול הדף הלבן בספר הסקיצות הנודד שקיבלתי
ואין לי אף רעיון מה לצייר...

ואז, בלי הודעה מוקדמת,
קפץ החוצה במלוא הדרו
ה"אני לא מספיק..." 
ה"אני לא מספיק טובה ..." 
ה"אני לא מספיק מקצועית ..."
"מה חשבת לעצמך כשהצטרפת לקבוצה?"

כן! הדפוס הישן והנושן הזה קפץ לביקור...
אוי! ממש לא כיף...

הדפוס הזה, ש"אני לא מספיק...", אפשר להשלים את החסר,
ליווה אותי כמה ימים טובים עד שנמאס לי!

החלטתי שדי לו להציק לי...
עשיתי פוס והתחלתי לבדוק מה קרה,
מה פתאם הוא צץ לו שוב...

וזה הסיפור בקיצור...
הכל התחיל ממשהו טוב ונחמד.
הצטרפתי לקבוצה בפייסבוק שנקראת "ספרי סקיצות נודדים".

זוהי קבוצה של נשים יוצרות יומנים אמנותיים, (Art Journaling)
ואלה נשלחים בדואר, אחת לשניה.
על כל יוצרת, ליצור 4 עמודים בספר הסקיצות.
עמוד אחד, כפולת עמודים ועוד עמוד אחד כדי שהיוצרת הבאה תמשיך את היצירה.
הנושא על פי הבחירה של בעלת היומן. בד"כ הנושא הוא חופשי.
בתום 12 חודשים, ספר הסקיצות שלי אמור לחזור אלי עם יצירות של עוד 11 נשים.

זה נשמע לי ממש מרגש, מרתק, יצירתי ומאתגר.
כיוון שאני אוהבת לאתגר את עצמי, הצטרפתי לקבוצה, איך לא?

הכנתי ספר סקיצות משלי במו ידיי, כולל תפירת הדפים והכנת הכריכה
ושלחתי אותו לדרכו להמשך המסע.


במקביל, התחלתי לקבל ספרי סקיצות של חברות הקבוצה וליצור בהם.

הספר הסקיצות האחרון שקיבלתי, היה מדהים ביופיו.
ופתאום, הרגשתי שאני מפחדת "לקלקל" את הספר עם היצירות שלי.
ה"אני לא מספיק טובה ולא מספיק מקצועית" זעק קול מתוכי...
הדפוס "אני לא.." קפץ החוצה ובג-ד-ו-ל!
וואו! זה ממש שיתק אותי
בלאק אאוט מוחלט.
מזמן לא חוויתי את ה"אני לא..." בעוצמה כל כך חזקה.
זה הפתיע אותי כל כך...

א-ב-ל,
אחרי כמה ימי באסה... פניתי לעזרה.

חשבתי שהקבוצה בפייסבוק, זה המקום המתאים ביותר לעזור לי לצאת מזה...

כתבתי בקבוצה את תחושותיי ואיך אני מרגישה מול הדפים הלבנים...
כבר בכתיבה ובשיתוף, חשתי בהקלה מסויימת.
קיבלתי מהנשים בקבוצה הרבה עידוד ותמיכה וגם טיפים להמשך.
"ליצור איך ומה שאת אוהבת", חזר מספר פעמים.

נשמתי עמוק והרגשתי שאני יכולה להתמודד עם הדפים הלבנים שמולי.

התחלתי ליצור איך שאני אוהבת, איך שאני יודעת ובעיקר, איך שאני מרגישה.
כי היומנים האלה, הם בעצם ביטוי האמנותי של עצמנו.
וזה כל היופי ביומני הסקיצות- Art Journaling.

חוויתי תהליך העצמה מכיוון לא צפוי ואני מודה על ההזדמנות.
* מזיהוי הדפוס/האמונה המגבילה/המעכבת,
* העצירה וזיהוי הרגש שעולה בי,
* השאלה: מה לעשות?
* בקשת עזרה וקבלתה.
* ההבנה והתובנה ש"להיות אני זה הכי נכון עבורי".

כמה פשוט, כמה מדוייק ומעצים. תודה!

ואלה היצירות העצמה שלי ביומן הסקיצות הזה:
עמוד 1 - (הציור מצד שמאל) להאמין בעצמך וחלומות מתגשמים 

כפולת הדפים -  הציור נעשה בשיטת ציור-ריפוי שלמדתי בשם נוירוגרפיקה. (אני מבטיחה לשתף עוד על השיטה המדהימה הזו. בעזרת הציור הנוירוגרפי)
 מ"אני לא..." ל"אני כן...", תהליך מדהים שעובד ברמת הנוירונים בעזרת הנוירוגרפיקה. כולל דודלים, שאני כל כך אוהבת.

דף נוסף -  שיהיה משותף ליוצרת הבאה, רציתי להעביר הלאה את מה שאני מאמינה ואוהבת לעשות: "זה הזמן שלך" "לנשום, לאזן, להנות,"להאמין בעצמך" ו"להדגיש את הטוב" .

אני משתפת אתכן-ם בחוויה שלי כי
אם זיהיתן-ם דפוס/אמונה שקפץ החוצה פתאום,

קחו את ההזדמנות לצמיחה אישית.
אני כאן אם תרצו בעזרתי.

יש כלים רבים להתמודדות עם התחושה הזו ש"אנחנו לא מספיק טובים ".
עם זאת, אני מבקשת שתזכרו שאתן-ם טובות-ים כפי שאתן-ם,
כפי שאני כן טובה בדיוק כפי שאני.

מאחלת לכן-ם הרבה טובים!

ותודה על זמנכן-ם.
מרסיה

08 ינואר 2018

ההחלטה התקבלה. ואיתה, צץ לו דפוס ישן...

איזה מרק נבחר לחמם אותנו בסופה שהיתה בסופ"ש האחרון?
מרק כתום & מרק אפונה?
ובכן, מרק אפונה הוא הנבחר!

אבל את זה אתן-ם כבר יודעות-ים, אם קראתן-ם את הפוסט הקודם שלי...

יחד עם הדילמה ועם קבלת ההחלטה,
צץ לו מחדש דפוס ישן שלי.
דפוס הספונטניות.

ומה הקשר בין דפוס הספונטניות שלי להכנת מרק אפונה?
נכון! שכחתי שאפונה משרים לפני הבישול... חחח
באסה...הלך מרק אפונה :(

מרק אפונה מצריך תכנון מראש.
מרק אפונה נגד ספונטניות.
אפונה מצריכה השריה!
לעומת זאת, מרק כתום בעד ספונטניות.
מתבשל בקלות ומהר!

הנקודה הזו של ספונטניות & תכנון, מאד אופיינית לי!
הרבה רעיונות צצים לי בספונטניות אך מתאדים בגלל התכנון...
ההתלבטות בין מרק אפונה למרק כתום,
הציבה בפני מראה...
איך אני מתנהלת מול ספונטניות&תכנון!
איך אני מתנהלת ברצף של ספטנטניות והתכנון.

בעצם, עלי להודות על ההזדמנות להבנה נוספת על עצמי.
עוד הזדמנות לשחרר דפוס ישן...או שלא! או עד הפעם הבא...

אז מה עשיתי במקרה הזה?
נכון - בישלתי (בספונטניות) מרק כתום
וגם שמתי (בתכנון) את האפונה בהשריה.
כך שנהניתי משני מרקים מאד טעימים ומחממים לסוף שבוע.
היה לי מגוון בטעמים ובצבעים.

בעיקר הבנתי שאם רוצים להיות ספונטניים, יש צורך בתכנון. לא ככה?

מאחלת לכולנו שבוע מגוון ומיטיב.
מרסיה