25 ספטמבר 2026

מושג השפע משתנה אצלי

מושג השפע משתנה אצלי ככל שהתודעה שלי מתרחבת ואני צומחת... 🌈


לפני הרבה שנים, כשמושג השפע "הגיע אליי" לראשונה, חיפשתי את הפירוש המילוני שלו:

"כמות גדולה ורבה, עושר, רווחה".

המשכתי לחקור ונתקלתי ב"חוק המשיכה", "דומה מושך דומה" וכאלה...

אז עוד לא ממש הבנתי את זה, כי שפע עבורי היה שם נרדף לעושר ולהצלחה כלכלית.


השנים חלפו, ואני המשכתי ללמוד ולהתפתח.

התחלתי להבין ששפע הוא משהו הרבה יותר רחב.

לא רק כסף. לא רק הצלחה.

אלא גם מצב תודעתי, היכולת לראות את מה שכבר קיים, להכיר בו ולאפשר לו מקום.


ואז נתקלתי לראשונה במשפט של יוסי קדמי:

"שפע לא קורה לך, את קוראת לשפע!"

התרגשתי, כי המשפט הזה עשה לי שכל.

באותו זמן נפתחתי לעולם הנוירוגרפיקה, ופשוט התחלתי לתת ביטוי נוירוגרפי לשפע.

וזה היה עבורי צעד נוסף בהרחבת תודעת השפע שלי.


השבוע, תוך כדי חיפוש "שפע" בתיקיות המחשב שלי, 

המאמר "הצטרפו לאתגר השפע הגדול, זה בחינם"  של פריידי מרגלית ואלימור הניג, שפורסם בתקופת הקורונה, "קפץ" לי החוצה. (קישור למאמר בסוף)

כבר אז הוא גרם לי לחשוב מחדש על מושג השפע, אבל כנראה שלא הייתי מספיק בשלה להבין אותו לגמרי.

היום, כשקראתי אותו שוב, הרגשתי שהוא מזקק עבורי חלק גדול מהדרך שאני עוברת בשנים האחרונות – ומה שאני זוכה להעביר הלאה דרך הנוירוגרפיקה.

במאמר מוצגים שלושה צעדים בדרך לתודעת שפע, והם התחברו לי מאוד לעבודה שלי:

הראשון הוא הודיה והכרת תודה.

לעצור ולראות את מה שכבר יש.

זה בדיוק מה שעשינו במפגש "נוירו־הכרת תודה" האחרון שלנו.

יחד עצרנו, נשמנו, הודינו וציירנו לא רק על המתנות שקיבלנו – אלא גם על המקום שהתפנה.

הצעד השני הוא פרגון.

לראות את הטוב אצל מישהי אחרת, לפרגן לה – ולהסכים שהטוב שלה לא גורע מהשפע שלי.

להפך.

אולי כשאני מסוגלת באמת לשמוח בטוב של מישהי אחרת, אני גם מרחיבה את היכולת שלי לראות טוב, להכיר בו ולקבל אותו.

וזה גם המקום שלי לעצור, לפרגן ולהודות לפריידי ולאלימור. המאמר שלהן פתח לי שוב את הדלת להתבוננות בשפע, והרחיב עבורי עוד קצת את התודעה. תודה לכן! 💜

והצעד השלישי הוא לשתף את המתנה שלנו עם העולם.

מה מייחד אותי?

במה אני טובה?

מה יש לי לתת?

גם זה מתחבר לי מאוד לנוירוגרפיקה – לתנועה בין הפנים לחוץ, בין מה שאני מגלה בתוכי לבין מה שאני מביאה לעולם.

וזה בדיוק המסע שאני מזמינה אותך אליו ב־30.9:

נוירו־שפע – אני מוכנה לקבל אותך!


ניקח את כל ההודיה והמקום שהתפנה, ונחקור דרך הקו, הצבע והתהליך הנוירוגרפי:

מהו השפע שכבר מקיף אותך?

מה את רוצה להזמין אל חייך?

ובעיקר – מה את מוכנה לקבל?

יום ד' | 30.9.26
18:00–20:00
בזום, מהמרחב השקט והנוח שלך

ההשקעה בך – 150 ₪

בונוס: משוב אישי ומעמיק ממני בוואטסאפ על הציור שלך.

להרשמה – שלחי לי הודעת וואטסאפ: 050-5919599

אני מזמינה אותך להצטרף אליי למסע שבו נבדוק לא רק מה אנחנו רוצות לזמן, אלא גם מה אנחנו מוכנות לראות, לאפשר ולקבל.

מרסיה 💜

פסק זמן יצירתי עם מרסיה
לעצור. לנשום. ליצור. להתחבר

הקישור למאמר:

15 ספטמבר 2026

אני לא יודעת מה השנה תביא... ומה אני מביאה אליה?

 השנה הטובה שלי

בהשראת השיר "השנה הטובה שלך" / שניקה שקד

יש שירים שאנחנו קוראות, ויש שירים שפשוט מבקשים מאיתנו לעצור.

השיר "השנה הטובה שלך" של שניקה שקד עשה לי בדיוק את זה.


הוא גרם לי לחשוב על השנה החדשה קצת אחרת:

במקום לבקש מהשנה להיות טובה אלינו,
מה אם נחשוב עליה כעל מרחב שאנחנו יכולות להביא אליו משהו מעצמנו?

משהו שאנחנו רוצות להרגיש.
לחזק.
לאפשר.
לקבל.

והשיר פשוט "ביקש ממני" להפוך לקווים וצבעים.

🎨תרגיל נוירוגרפי – השנה הטובה שלי

אני מזמינה אותך לקרוא את השיר לאט, ולשים לב איזו מילה, תחושה או משפט פוגשים אותך.

ואז:

1. קחי דף לבן, נקי וחלק.
דף שאין עליו שום תנאי ושום חשבון על מה שלא הספקת בשנה שעברה.

2. כתבי במרכז הדף מילה, איכות או כוונה שאת רוצה להביא איתך לשנה החדשה.
שלווה, אומץ, תעוזה, סבלנות, יצירתיות, זמן, אהבה... או כל דבר אחר שמרגיש נכון לך.

3. פרשי קווים נוירוגרפיים אל חלקי הדף.
תני לקווים להיפגש, לחצות זה את זה וליצור חיבורים חדשים.
אין צורך לדעת מראש איך הציור ייראה.

4. רַכְּכִי את הפינות במקומות שבהם הקווים נפגשים, והוסיפי צבעים שמרגישים לך כמו התחדשות, שמחה או כל תחושה שאת רוצה להביא איתך.

5. ובסיום, עצרי רגע ושאלי:

מה קרה לי בתהליך?
מה פגשתי בדרך?
ומה אני בוחרת לקחת איתי אל השנה החדשה?

 

💜 ההדהוד האישי שלי

גם אני ציירתי את "השנה הטובה שלי".

לא ידעתי מראש איך הציור ייראה, אילו קווים ייפגשו, אילו צבעים אבחר ולאן התהליך ייקח אותי.

ובתוך התהליך פגשתי שוב כמה מהתובנות שאני מעמיקה בהן בתקופה האחרונה:

אני לא יודעת מה השנה תביא.
אני לא יכולה לשלוט בכל מה שיקרה.
אבל אני יכולה לבחור מה אני מביאה אליה.
ואני יכולה לסמוך על עצמי שאדע לפגוש את מה שיגיע. 💜

וזה אולי הדבר שאני הכי אוהבת בתהליך הנוירוגרפי:

לא התוצאה היא העיקר.
אלא מה שקורה לי בדרך.

מה אני פוגשת.
מה אני מרככת.
מה מתגלה.
ומה אני בוחרת לקחת איתי הלאה.

אז אולי זו גם ההזמנה שלי לשנה החדשה:

לא לדעת הכול מראש.
לא לנסות לשלוט בכל מה שיקרה.
אלא לבחור מה אני רוצה להביא איתי, ולהסכים לפגוש את הדרך כפי שתתגלה.

שנה טובה יותר.
שנה של שלווה, גם כשהדרך לא תמיד שקטה. 🌿💜

וכשתעשי את התרגיל, אני אשמח לשמוע:

מה גילית על "השנה הטובה שלך" תוך כדי התהליך?

אפשר לשתף אותי במילה אחת, בתובנה או בתמונה של הציור.

שלך,

מרסיה 💜
פסק זמן יצירתי עם מרסיה
לעצור. לנשום. ליצור. להתחבר.

09 ספטמבר 2026

החופש נגמר, שנה חדשה מתחילה. ומה אני לוקחת איתי?


🌿

את השבוע הזה התחלתי עם שאלה:

מה אני רוצה לקחת איתי לחודש ספטמבר?

במפגש היצירתי שקיימתי בזום השבוע,

הזמנתי גם את המשתתפות שלי לשאול את עצמן את אותה שאלה.

אני בחרתי במילה שלווה.

ואז, כמה אירוני...
דווקא בתוך המפגש הזה הזום השתבש.
התנתק.
ניסיתי להתחבר מחדש ולא הצלחתי.

וברגע אחד, המילה שבחרתי לקחת איתי לספטמבר - שלווה - קיבלה מבחן קטן במציאות. 😱

כי שלווה היא דבר אחד כשכולם מחוברים, הכול עובד והתוכנית מתקדמת בדיוק כמו שתכננתי.

והיא דבר אחר לגמרי כשמשהו משתבש.😔

לקח לי זמן לצאת מהשיבוש הזה.
אני לא תמיד יודעת ברגע הראשון להגיד: "אוקיי, הכול בסדר, נמצא פתרון."

לפעמים אני צריכה רגע...
להתבאס.
לנשום.
לעכל.
ואז להתחיל לראות אפשרויות חדשות.

ומה שעזר לי באותו רגע היה גם משהו נוסף שלמדתי השבוע:

אני לא חייבת לדעת הכול.
אני יכולה לסמוך על עצמי.

וגם - אני לא חייבת לעשות הכול לבד.

הנשים שהיו איתי במפגש הושיטו לי יד.
ואני הסכמתי לקבל אותה (וזה .(לא מובן מאליו

הן עזרו לי למצוא דרך אחרת להמשיך את המפגש, 

גם כשהדרך שתכננתי כבר לא הייתה אפשרית.

ואני חושבת שיש כאן עוד משהו שלומדים עם הזמן.

ככל שאנחנו מתרגלות לעצור, להתבונן וליצור אפשרויות חדשות, 

אנחנו אולי לא מונעות את השיבושים, אבל אנחנו יכולות לזהות אותם מהר יותר.

כאילו שאנחנו מקבלות סימן מהמוח שלנו לשים לב:
רגע, משהו השתבש כאן.

ואז להתחיל לחפש אפשרות אחרת.

ואולי גם הזמן שאנחנו נשארות בתוך השיבוש הולך ומתקצר.

כמו בקו הנוירוגרפי, לא תמיד הוא הולך לאן שחשבנו. 

אבל אנחנו יכולות ללמוד לא להיתקע רק על זה שהוא לא הלך לפי התכנון, 

אלא לראות מה אפשר ליצור ממנו מכאן והלאה.

זה גורם לי לחשוב על השנה החדשה.

אולי שנה טובה יותר היא לא שנה שבה שום דבר לא משתבש.

אולי זו שנה שבה אנחנו לומדות לפגוש גם את השיבושים קצת אחרת...

לתת לעצמנו זמן לצאת מהם.
להסתכל על מה שקרה.
להעלות אפשרויות חדשות.
לבחור.
לשנות כיוון כשצריך.
לבקש עזרה וגם להסכים לקבל אותה.

ובעיקר לזכור:

אנחנו לא חייבות לדעת הכול.
אנחנו יכולות לסמוך על עצמנו. 💜

אז לשנה החדשה אני מאחלת לנו
שנה טובה יותר.

שנה שבה נרשה לעצמנו להיות בתהליך,
לרכך פינות כשצריך,
להשאיר מקום למה שעדיין מתהווה,
ולא לפחד מקווים שלא הולכים בדיוק לפי התכנון.

שנדע לעצור.
לנשום.
להקשיב.
לקבל.
וליצור מחדש, גם כשמשהו משתבש בדרך.

ושנזכור שלא כל קו צריך לדעת מראש לאן הוא הולך.
לפעמים מספיק לסמוך על עצמנו ולגלות את הצעד הבא תוך כדי תנועה.

שנה של שלווה, גם כשהדרך לא תמיד שקטה.

שנה טובה יותר לכולנו.

מרסיה
פסק זמן יצירתי עם מרסיה
לעצור. לנשום. ליצור. להתחבר