שבוע יצירתי, מלא ומעורר השראה עבר עליי.

 שבוע יצירתי, מלא ומעורר השראה עבר עליי.

ויש לי חשק לספר לכן עליו.

זה התחיל ביום ראשון, במפגש של מנהלות קבוצת הפייסבוק "רגע עם דודלינג" במקום קסום בהר חלוץ, קרוב לכרמיאל. אחת המנהלות אירחה אותנו ברוחב לב, ונפגשנו כדי לדבר, לתכנן ובעיקר לשרבט בצוותא. מבחינתי זה היה יום קסום של יציאה מהשגרה – הנסיעה ברכבת, המפגש עם חברות מקסימות והיצירה המשותפת. יום שעושה חשק לעוד!

השבוע המשיך עם כל ההכנות לקראת הסדנה המאתגרת "נוירו-מנדלת כל הדאגות", והגיע לשיאו בערב הסדנה עצמו, עם משתתפות ותיקות וחדשות כאחד.

כמנחה, זה תמיד אתגר מרתק לגשר בין מי שזו הפעם הראשונה שלה לבין משתתפות ותיקות שמכירות כבר את השיטה והשפה.

היו לנו שעתיים וחצי שבהן הנחנו על הדף את הכאוס של הדאגות, הכאבים והדברים שמכבידים עלינו.

ואז עצרנו והתחלנו לשים לב:

איזה משאב חדש מבקש להיווצר כאן?

האופטימיות הופיעה.
התעוזה הצטרפה.
שחרור צ'אקרת הגרון הגיע — יחד עם הרצון לדבר ולהנחות.
ואפילו כאב הגב, שליווה אותה עם כל האחריויות שהיא נושאת, פגש בציור שקט ושלווה.

במהלך הסדנה, המילה "כלוא" עלתה אצל שתי משתתפות בהקשר לצבעים ש"כלואים" בתוך הציור ולא יצאו החוצה אל הסביבה. זו מילה קשה בעיניי, ומאז אני מחפשת עבורה פרשנות אחרת, רכה יותר...

אולי אלה דברים שכבר חיים ופועמים בתוך הלב שלהן, שמורים ומוגנים שם, ולא "כלואים"? אולי...

והיו גם שני משאבים חדשים שנוצרו אצלי בעקבות שני הציורים שלי: "סדר לפעול" ו-"זמן".

נראה שהם הגיעו בדיוק בזמן, כי מתוך המפגש הזה נולד אצלי הרצון לתכנן את הסדנאות שלי עד לסוף שנת 2026! כן! יש כזה תהליך נוירוגרפי.

ואולי גם התעוזה שעלתה אצל אחת המשתתפות חזרה אליי לחיים, הדהדה בי, ונתן לי את הדרייב לקבל החלטה ולתכנן את הדרך קדימה.

אז אני יוצאת מהשבוע הזה עם הרבה יצירה, הרבה מחשבות, כמה תובנות — ותוכנית שמתחילה להתגבש.

בקרוב אפרסם💜

תודה וסוף שבוע נעים,

מרסיה 💜

פסק זמן יצירתי עם מרסיה

הקנייה שלחשה לי: "מותר לך!"

 

אחת הביקורות הכי קשות שקיבלתי פעם מהמורים שלי לאמנות הייתה שאני "לא יודעת לעבוד עם גוונים".

הם אמרו שאני בוחרת בצבעים עזים מדי, חזקים מדי, לא "נכונים"...

לאט לאט, מילה אחרי מילה, הקולות האלה חלחלו פנימה.

עד שבשלב מסוים פשוט הפסקתי לצייר בכלל.

השבוע, פתאום מצאתי את עצמי קונה ערכה חדשה של 60 טושים, בשפע של גוונים וצבעים.

ורק כשהחזקתי אותה בידיים הבנתי:

זו לא הייתה סתם קנייה. זו הייתה הילדה הפנימית שלי שלחשה:

"מותר לך!"

מותר להפסיק לנסות לרצות אחרים.

מותר לשבור את הביקורות הישנות.

מותר לעשות בדיוק מה שבא לך.

אפילו לסדר את הטושים לפי גוונים יצר אצלי התנגדות... 😂

וזה בסדר גמור.

כי על הדף שלי אין מורים. אין ציונים. אין "נכון" ואין "לא נכון".

יש מקום להתנסות, לשחק, לנסות צבעים, לטעות ולגלות.

והיום, כשעצרתי לרגע לצייר נוירוגרפיקה, בחרתי דווקא בנושא הזה: גוונים.

ובחרתי דווקא את הצביעה המאתגרת יותר עבורי – עפרונות צבעוניים.

לא את הטושים מהערכה החדשה, ולא את המרקרים הצבעוניים שאני כל כך אוהבת.

כן, צבעתי בעפרונות צבעוניים.

וכן, צבעתי בגוונים. 😊

ציירתי קווים נוירוגרפיים, ריככתי את הפינות בהצטלבויות השונות, 

נתתי לצבעים לזרום בגווניהם, ופשוט הייתי בתהליך.

ואולי זה מה שאני לומדת עכשיו:

לא כל קול ביקורתי שליווה אותנו בעבר צריך להמשיך להדהד בתוכנו.

לפעמים מותר לנו לקחת אותו בחזרה ולצמוח.

                

💜 ואני רוצה לשאול אותך:

איזה קול, ביקורת או משפט מהעבר עדיין עוצרים אותך מליצור, להתבטא, או פשוט לקחת זמן לעצמך?

ספרי לי בתגובות 👇

מעניין אותי מאוד לקרוא — ולחבק אותך בחזרה.

שלך,

מרסיה 💜

פסק זמן יצירתי עם מרסיה
לעצור. לנשום. ליצור. להתחבר.

פסק זמן יצירתי עם מרסיה - התובנה השבועית

לפעמים אנחנו כל כך עסוקות בלמצוא פתרון,
שאנחנו שוכחות שאפשר פשוט לעצור.

המחשבה הזאת עלתה מתוך אחת התובנות שעלו במפגשים שלי עם משתתפות בסדנאות.

אני אוהבת את הרגעים האלה שבהם משפט שנאמר בחדר ממשיך להדהד גם אחרי שהמפגש נגמר.
לפעמים תובנה אחת של מישהי יכולה לפתוח מחשבה גם אצל מישהי אחרת.

אז אני בוחרת להדהד אותה כאן, החוצה. 💜

כי יש רגעים שבהם הראש ממשיך לחפש תשובה, לנסות להבין, לפתור, לתקן...

אבל אולי לא תמיד צריך למצוא פתרון מיד.

💜 השאלה שמחכה לך בקלף:
איפה בחיים שלך אפשר היום לעצור ולרכך קצת את הפינות?

אשמח לקרוא אותך בתגובות.

שלך,
מרסיה 💜

פסק זמן יצירתי עם מרסיה
לעצור. לנשום. ליצור. להתחבר.

 

פסק זמן יצירתי: לרכך את ה"זה לא מספיק..."

 כמה פעמים ביום את אומרת לעצמך: "זה לא מספיק טוב"?

לפעמים המשפט הזה מופנה לציור.
לפעמים לעבודה.
ולפעמים... לעצמנו.

בפסק הזמן היצירתי השבוע בחרתי לעצור בדיוק שם.

כי יש הבדל גדול בין
"זה לא מספיק טוב"
לבין
"אני לא מספיק טובה."

שיטת הנוירוגרפיקה מזכירה לי שוב ושוב שלא חייבים לפתור הכול.
לפעמים מספיק לרכך פינה אחת.
לצייר עוד קו.
ולתת לעצמנו רגע של נשימה.

💜 השאלה שמחכה לך בקלף:

איפה בחיים שלך את אומרת לעצמך: "זה לא מספיק..."?

אולי דווקא שם אפשר לעצור לרגע, לקחת דף וטוש, ולתת למשפט הזה מקום על הדף.

לא כדי להילחם בו.
לא כדי למחוק אותו.
אלא כדי לראות מה קורה כשאנחנו ממשיכות לצייר.

אשמח לקרוא אותך בתגובות.

נתראה ביום שלישי הבא,
לעוד פסק זמן יצירתי.

מחשבה אחת. קו אחד. נשימה אחת.

 !הזמנתי את עצמי לתת ביטוי נוירוגרפי ל"זה לא מספיק..." אני בתהליך👇

רוצה לנסות בעצמך?

הכנתי סרטון קצר שבו אני מזמינה אותך לצייר איתי את ה"זה לא מספיק..." 

ולראות מה קורה כשהוא עובר מהראש אל הדף. 💜

==> הנה קישור לסרטון ההדרכה.

נתראה בהמשך לעוד פסק זמן יצירתי.

שלך,
מרסיה 💜

פסק זמן יצירתי עם מרסיה
מחשבה אחת. קו אחד. נשימה אחת.

"לא צריך להספיק. לא צריך להוכיח. רק להיות."

"לפעמים שלוש שעות יכולות לשנות את כל סוף השבוע."

ביום שישי ה31.7.26, אירחתי אצלי בבית שלוש משתתפות יקרות למפגש נוירוגרפיקה פרונטלי.

     

אחת מהן היא משתתפת ותיקה שלי, שקיבלה באותו יום תעודת הוקרה לרגל סיום קורס משתמש נוירוגרפיקה.

שתי משתתפות נוספות הגיעו זו הפעם הראשונה – בת ואמא בת 89.

אני חושבת שהתרגשתי לארח אותן לא פחות משהן התרגשו להגיע להתנסות בנוירוגרפיקה.

היו אלה שלוש שעות עוצמתיות ומרגשות.

כל אחת בחרה נושא שהיה קרוב לליבה, ודרך הקווים והצבעים יצאה למסע אישי של התבוננות, עם תובנות שאני מאמינה שימשיכו להדהד גם בהמשך.

בכל פעם מחדש אני נזכרת שהנוירוגרפיקה היא הרבה מעבר לציור.

מעבר לקווים, לצבעים ולציורים שנוצרו, נוצר גם מרחב שמאפשר לעצור לרגע, להקשיב לעצמך ולתת מקום למה שמבקש לעלות.

אנחנו עצרנו לרגע את המרוץ, פגשנו את עצמנו דרך הקווים והצבעים ויצאנו עם תחושה של יותר בהירות, רוגע וחיבור.

ביום המפגש, חשבתי לעצמי שלא במקרה נשים אומרות לי שוב ושוב שהן חוזרות למפגשים לא רק בגלל הנוירוגרפיקה.

הן חוזרות כי הן נותנות לעצמן משהו שבשגרת החיים כמעט תמיד נדחק הצידה.

אלה הן שלוש שעות שבהן אף אחת לא מבקשת מהן דבר.
לא צריך להספיק.
לא צריך להוכיח.
לא צריך להיות "טובה".

רק להיות!

ואני חושבת שלפעמים, דווקא המתנה הפשוטה הזאת היא זו שמאפשרת לנו לחזור הביתה קצת אחרת, עם קצת יותר שקט בלב, וקצת יותר מקום לעצמנו.

אם גם את מרגישה שמתחשק לך לתת לעצמך בוקר כזה, אני כבר מתחילה לתכנן את המפגש הפרונטלי הבא.

רוצה להיות בין הראשונות שמקבלות עדכון? מוזמנת לשלוח לי הודעה בוואטסאפ, ואשמח לעדכן אותך כשאפתח את ההרשמה.

https://wa.me/972505919599 

אשמח מאוד לפגוש גם אותך. 💜

ועד אז, תזכורת קטנה גם עבורך:

תרגיל 40 העיגולים בנוירוגרפיקה הוא דרך נפלאה לשמור על היד בתנועה, לטפח את היצירתיות ולחזק את החיבור לעצמך.

(הנה הקישור לתרגיל 40 העיגולים בנוירוגרפיקה - https://lp.smoove.io/ijnh).

לפעמים כמה דקות של קווים ועיגולים הן כל מה שצריך כדי להזכיר לעצמנו לעצור, לנשום ולפגוש את עצמנו מחדש.

שלך, מרסיה

למה אצלי הביקורתיות נשארת מחוץ לדלת

 

יש סיפור שמלווה אותי כבר שנים, והוא מסביר אולי יותר מכל למה אני מנחה את סדנאות הנוירוגרפיקה שלי כפי שאני מנחה אותן.

יש משפט שאני אומרת בתחילת כל סדנה שלי.

"אצלי הביקורתיות נשארת מחוץ לדלת."

במשך השנים הרבה נשים שאלו אותי למה אני אומרת את זה.

והאמת?

זה לא רק בשבילן.

זה גם בשבילי.

כילדה אהבתי לצייר בצבעים חזקים.

אבל לא פעם שמעתי שהם "יותר מדי".

שכדאי לבחור צבעים רגועים יותר.

עם השנים נתתי לביקורת מקום גדול מדי, ובסופו של דבר הפסקתי לצייר.

ורק הרבה שנים אחר כך, ראיתי ציורים אבסטרקטים עם צבעים עזים מסתובבים ברשת, בלי להבין מילה ברוסית – פשוט הלכתי אחרי הקווים והצבעים.

כן... ככה פגשתי את הנוירוגרפיקה. ואולי בעצם היא זו שפגשה אותי...

הרגשתי שקיבלתי בחזרה רשות לבחור את הצבעים העזים שאני כל כך אוהבת.

ועד היום, כשאני מציירת נוירוגרפיקה, אני בוחרת שוב ושוב בצבעים העזים שאני כל כך אוהבת.

אולי בגלל זה, בכל מפגש שאני יוצרת, חשוב לי שכל אחת תרגיש שיש לה מקום להיות בדיוק כפי שהיא.

לא יהיה ציור "נכון" או "לא נכון".

אין השוואות.

אין ציונים.

אין ביקורת.

יש רק מרחב שבו כל אחת יכולה לפגוש את עצמה דרך הקווים והצבעים.

וכשאני שואלת נשים למה הן חוזרות אליי, הן כמעט אף פעם לא אומרות:
"כי למדתי עוד טכניקה."

הן אומרות:

"כי מצאתי שקט."

"כי הרגשתי שמותר לי."

"כי לא הייתי צריכה להוכיח כלום."

אולי זו בעצם המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולות לתת לעצמנו.

רגע אחד שבו לא צריך להיות "בסדר".
לא צריך להצליח.
לא צריך להוכיח.

רק להיות.

ובדיוק מהמקום הזה נולד גם המפגש הפרונטלי הקרוב שלנו ב־31.7.

אם הרגשת שהמילים האלה מדברות גם אלייך, אשמח לפגוש אותך במרחב הזה. 

כל הפרטים על המפגש מחכים לך כאן

🙏מסקרן אותי...

מתי בפעם האחרונה הרגשת שמותר לך פשוט להיות, בלי לשפוט את עצמך?

💜מרסיה