אני כותבת את המילים האלו כשאני יושבת מול דף שיש עליו שרבוט שהתחלתי לפני כשבוע.
זהו שרבוט לפי תבנית מוגדרת במחברת נקודות,
כי
רציתי "להכריח" את עצמי לשרבט קצת.
האמת? אין לי כוח לסיים אותו.
ההתחלה הייתה בעיפרון, כדי "להבטיח" שלא יהיו טעויות.
התחלתי בתבנית קטנה,
ואחרי שתי שורות הבנתי שאין לי אנרגיה להמשיך בקטן.
אז הגדלתי את התבנית...
אבל החשק לסיים את השרבוט הקשוב שלי פשוט לא
חזר.
לפעמים, בתוך המציאות המורכבת שלנו,
גם הפעולות שאנחנו הכי אוהבות מרגישות פתאום כמו "עבודה".
וזה בסדר. מותר לנו להיות
עייפות, ומותר לנו שהיצירתיות שלנו תנוח רגע בצד.
דווקא ברגעים כאלה, אני נזכרת למה אני קוראת לזה "שרבוט
קשוב בהמשכים".
זה לא חייב לקרות בבת אחת. זה לא חייב להיות
מושלם.
מותר לצייר קו אחד היום, ועוד עיגול קטן מחר.
ההמשכיות היא לא בתוצאה, אלא בהקשבה לעצמנו.
צילמתי לך סרטון קצר של השרבוט שלי – לא כזה שנגמר ב"וואו",
אלא כזה שפשוט קורה לאט, בהפסקות, עם המון חמלה לזה שכרגע זה כל מה שיש.
אני מזמינה אותך היום (וגם את עצמי):
אל תנסי לסיים שום דבר.
אל תחפשי תוצאה גדולה.
פשוט תני לטוש לטייל קצת על הדף, גם אם זה רק
לדקה אחת.
השקט נמצא בדרך, לאו דווקא בסוף הציור.
שולחת לך (ולעצמי) חיבוק של שקט ומנוחה,🙏
מרסיה 💜
