הבוקר הזמנתי כמה נשים מהקהילה שלי לפסק זמן יצירתי לספטמבר – במתנה.
רציתי שנעצור לחצי שעה, נצייר, ונתבונן בשתי שאלות:
* מה אני רוצה לקחת איתי לספטמבר?
*וממה אני מוכנה לשחרר אחיזה ולהשאיר
עדיין בתהליך?
גם אני ציירתי, ובציור שלי הוספתי את
המילה "שלווה".
זו אחת המילים שאני הכי רוצה לקחת
איתי לחודש הזה.
ואז, לקראת סיום המפגש, בדיוק בחלק של
השיתופים והתובנות,
הזום החליט לעשות לנו תרגיל...
נותקתי מהשידור ולא הצלחתי להתחבר
שוב.😱
בינינו? השלווה שהכנסתי לציור
הייתה הדבר האחרון שהרגשתי באותו רגע...
אבל למזלי, אחת המשתתפות המדהימות
שלחה לכולנו קישור חדש,
וכך יכולנו להמשיך ולסיים את המפגש
דרך הטלפון שלי.
לא בדיוק התנאים הנוחים ביותר למנחה,
אבל הדרך המשיכה.🤷♀️
וכשאני מחפשת את "נקודת האור של
השיבוש",
אני מבינה שדווקא שם קרה משהו עמוק:
כי שלווה היא לא בהכרח מצב שבו הכול
מתנהל בדיוק לפי התכנון.
לפעמים שלווה היא היכולת לפגוש את מה
שקורה, להסתגל, לקבל עזרה ולהמשיך.
הנשים שהיו איתי הבוקר ממש הזכירו לי
את זה.
הן הושיטו יד – ואני הסכמתי לקבל
אותה.
כי בינינו? אנחנו לא תמיד יודעות לבקש
עזרה,
ופעמים רבות עוד יותר קשה לנו פשוט
לקבל אותה.
אנחנו רגילות להחזיק את הכול בעצמנו.
אבל למדתי הבוקר משהו חשוב: מותר לקבל
עזרה כשמושיטים לך יד.
זה לא מוריד מהיכולת שלנו, זה פשוט
מאפשר לנו לנשום ביחד.
תודה לכן על זה! 💜
וזה בדיוק מה שאני לומדת דרך
הנוירוגרפיקה בתקופה הזו ומנסה להדהד הלאה:
*לא צריך לדעת הכול מראש.
*מותר להיות בתהליך.
*אפשר לסמוך על עצמנו.
*מותר ואפילו מומלץ לשנות כיוון
כשהמציאות מבקשת.
*מותר לקבל עזרה כשמושיטים לך יד.
לפעמים הקו על הדף לא הולך לאן
שתכננו.
השאלה היא לא איך להחזיר אותו בכוח
למסלול,
אלא מה אפשר ליצור מתוכו מכאן
והלאה...
💭 סקרנית לשמוע ממך:
מה את עושה כשדברים לא הולכים לפי
התכנון?
ואיך מרגיש לך המקום הזה של לקבל עזרה
כשמושיטים לך יד?
ספרי לי בתגובות, אני באמת אשמח לקרוא
👇
תודה וסוף שבוע שליו🙏
מרסיה 💜
פסק זמן יצירתי עם מרסיה
| לעצור. לנשום. ליצור. להתחבר.
