איך לא שוקעים לאפור כשהחגיגה נגמרת?

היום זה קורה. הקרנבל בריו מסתיים. 

היום הוא "יום רביעי של האפר" ((Quarta-feira de Cinzas.

בברזיל זהו יום, שבו הרחובות מתרוקנים, התחפושות חוזרות לארון, 

הנצנצים נשטפים מהמדרכה, והכל נראה פתאום... אפור.

המעבר הזה מהשיא של הקרנבל אל השגרה מרגיש לפעמים כמו התנגשות בקיר. 

הוא חד, הוא דוקר, והוא מלא בפינות חדות של "אין ברירה" ו"צריך לחזור לעבוד".

יום שבו חוזרים למציאות והעיר כולה נצבעת בגוון אפור של פוסט-חגיגה.

וזה רגע שכולנו גם מכירות: המעבר החד מהשיא, מהחופש, מהצבע ומהאנרגיות

ובחזרה למציאות ולשגרה האפורה ולמטלות של היומיום.

איך לא שוקעים לתוך האפור הזה? כאן הנוירוגרפיקה נכנסת לתמונה.

בנוירוגרפיקה, יש לנו כלי קסום בדיוק לרגעים האלה: עיגול הפינות. 

אנחנו לומדות איך להפוך את ה"אפור" הזה למרחב של צמיחה.

למה זה כל כך חשוב עכשיו?

כי כשהמציאות מרגישה "אפורה" או נוקשה, המוח שלנו מפרש את כל הקצוות החדים האלה כמתח. 

כשאני לוקחת את הטוש ומעגלת את ההצטלבויות בין הקווים, אני עושה פעולה עמוקה בהרבה מרק לצייר...

·       עיגול הפינות של המציאות: כשאנחנו מעגלות פינות על הדף, אנחנו מלמדות את המוח שלנו לרכך גם את המעברים בחיים. עיגולי הפינות החדות יוצרים שלמות והרמוניה בין החגיגה והשגרה שהן שני חלקים של אותו מעגל חיים והופכות את המעברים לזרימה נינוחה.

·       למצוא את הקו בתוך השקט: ביום רביעי של האפר, כשאין רעש מסביב, אפשר סוף סוף לשמוע את הקו הפנימי שלנו. זה הזמן להקשיב למה שהנשמה מבקשת, מעבר לחגיגות הגדולות.

·       הפיכת האפור לעומק: בציור, האפור הוא לא צבע של עצב, הוא צבע של צל, של נפח ושל שקט. כשאנחנו מעגלות פינות, אנחנו הופכות את ה"כאוס" של יום רביעי של האפר למשהו הרמוני וזורם.

אז כשהאפור יכסה את הרחובות של ריו (ואולי גם קצת את מצב הרוח שלנו כאן), 

אני מזמינה אותך לא לפחד ממנו. 

קחי טוש, תמצאי את הפינות שמרגישות לך דוקרות כרגע בחיים 

ופשוט עגלי אותן ברכות כדי שבבוא הזמן, הצבעים יפרצו שוב בעוצמה גדולה יותר.

גם את מרגישה לפעמים שהשגרה 'אפורה' מדי?

אני מזמינה אותך להצטרף אלי, לקחת טוש,

למצוא את הפינות שמרגישות לך דוקרות כרגע, ופשוט לעגל אותן.

בואי תראי את הסרטון שהכנתי!

מה עוזר לך לחזור לשגרה אחרי רגעים של שיא? ספרי לי במייל חוזר. תודה!

סוף שבוע שקט🙏

מרסיה בריר💜

מנחת סדנאות נוירוגרפיקה וכלים יצירתיים
מלווה נשים בתהליכי יצירה, חיבור לעצמן ולרוגע

📩   marciabarir@gmail.com| 📞 050-5919599

===> חנות שיעור מוקלט בנושא אהבה עצמית – הביטוי הנוירוגרפי

==> לחוברת במתנה "10 פעילויות יצירתיות לשינוי חיובי", 

==> סדנאות נוירוגרפיקה עם מרסיה

מה למדתי מהקרנבל בריו על הציור הנוירוגרפי שלי?

 היום, מתחיל הקרנבל בברזיל.

 אלה יהיו 5 ימים מטורפים ברחובות ובכל מקום בהם "קופצים קרנבל" (Pular carnaval), 

ככה אומרים בפורטוגזית כשהולכים לחגיגות הקרנבל, 

כי פשוט לא מפסיקים לקפוץ עם המוזיקה האנרגטית של הקרנבל.

וזו אני!!! בריו לפני שנה, בסיור ב"עיר של הסמבה".

נתנו לנו להתחפש ולרקוד כאילו אנחנו בבית ספר לסמבה אמיתי. ממש חוויה מקסימה!

אני נולדתי בריו ברזיל, המקום שבו הצבעים, המוזיקה והתנועה הם לא רק אירוע פעם בשנה, 

הם דופק הלב של החיים. כשאנחנו חושבים על הקרנבל בברזיל, אנחנו חושבים על פיצוץ של אנרגיה, על חופש מוחלט ועל צבעוניות שלא מתנצלת.

כשהנוירוגרפיקה "הגיעה אלי", הרגשתי שחזרתי הביתה. ממש ככה! 

הצבעים העזים והציור האבסטרקט פשוט משכו אותי!

לכאורה, אלו עולמות הפוכים: האחד רועש והשני מחפש שקט.

אבל האמת היא שיש ביניהם קו משותף - הזרימה (The Flow) 

ובריו מכנים את זה Ginga, שזו תנועת גוף מתנדנדת, מושג ידוע בקפוארה כדי לבלבל את היריב.

אז, בואו נראה מה עוד הקרנבל לימד אותי על הדף עם הנוירוגרפיקה:

·       החופש להיות "יותר מדי": בקרנבל אין כזה דבר יותר מדי צבע או יותר מדי שמחה. בנוירוגרפיקה, אני מלמדת נשים להניח את ה"מבקר הפנימי" בצד. 

אם בא לך צבע עז, אם בא לך קו נועז על הדף, זה המקום שלך להיות מי שאת, בלי תכתיבים וביקרותיות של מורים לאמנות מהעבר. 

והינה וידוי אישי, הרבה שנים לא יצרתי בגלל ביקורות שליליות מאד של המורים לאמנות שלי בעבר.

·       המקצב הפנימי: בברזיל קוראים לזה "סמבה", בציור קוראים לזה "הקו הנוירוגרפי". 

זה קו שלא חוזר על עצמו באף מקטע והוא יפתיע אותנו לאן שהוא זורם... 

בשני המקרים, כשאנחנו משחררות את השליטה ומתמסרות למקצב, 

משהו בתוכנו נרגע ומתחבר לשמחה ראשונית.

·       ליצור סדר בתוך הכאוס: הקרנבל נראה כמו בלגן צבעוני, אבל מאחוריו יש מבנה, מסורת וחיבור עמוק לשורשים.

גם בציור שלנו, אנחנו מתחילות מהצפה, מבלגן של קווים, ולאט לאט, דרך הקוים ועיגולי הפינות, אנחנו בוראות סדר פנימי ושקט.

היום, כשאני מנחה סדנאות נוירוגרפיקה, אני מביאה איתי את ה'"ז'וגו" (Jogo) הברזילאי, את המשחקיות הזו ומי שביקר בחופי ריו יודע על מה אני מדברת על ה-  Futevôlei, שהוא משחק דמוי כדורעף וכדורשת חופים שמשחקים עם כל חלקי הגוף חוץ מהידיים.

בסדנאות שלי, אני מלמדת איך לקחת את כל האנרגיה הזו ולהפוך אותה לכלי של ריפוי ושקט.

כי לפעמים, כדי למצוא את השקט הפנימי, אנחנו צריכות לתת לצבעים שלנו לרקוד על הדף.

ועכשיו תורך!

מה הצבע שגורם ללב שלך לרקוד היום? 

ספרי לי בתגובות או במייל חוזר! 👇 תודה!

תודה וסוף שבוע נעים

מרסיה בריר💜

מנחת סדנאות נוירוגרפיקה וכלים יצירתיים
מלווה נשים בתהליכי יצירה, חיבור לעצמן ולרוגע

📩   marciabarir@gmail.com| 📞 050-5919599

===> חנות שיעור מוקלט בנושא אהבה עצמית – הביטוי הנוירוגרפי

==> לחוברת במתנה "10 פעילויות יצירתיות לשינוי חיובי", 

==> סדנאות נוירוגרפיקה עם מרסיה

על שורשים, צמרות והחיווט מחדש של הלב: למה כדאי לך לצייר נוירו-עץ?

 

לפעמים אני מתבוננת בעצים וחושבת לעצמי שהם המורים הכי טובים שיש לנו בטבע. 

העץ לא מנסה להיות משהו אחר; הוא פשוט מעמיק שורשים כדי לעמוד יציב מול הרוח, ובו זמנית מושיט ענפים אל השמיים, משתנה עם העונות ומתחדש בכל שנה מחדש.

בתוך המרוץ היומיומי שלנו, קל מאוד לאבד את הקשר עם ה"שורשים" שלנו, 

הכוחות, המשאבים והיציבות הפנימית. 

בדיוק כאן נכנסת לתמונה שיטת הנוירוגרפיקה 

ובמיוחד אחד התהליכים האהובים עליי: הנוירו-עץ.

מה זה בעצם נוירו-עץ?

בניגוד לציור נוירוגרפי קלאסי שהוא לרוב אבסטרקט (מופשט), 

הנוירו-עץ שייך לעולם הנוירו-ארט. 

אנחנו משתמשים בדימוי המוכר של העץ כעוגן, 

אבל מטפלים בו בכלים המדעיים והרגשיים של השיטה:

• השורשים: מסמלים את המשאבים והעוצמות שלנו מהעבר.
• הגזע: מסמל את היציבות והנוכחות שלנו כאן ועכשיו.
• הצמרת והפירות: מייצגים את השאיפות, הרצונות והתוצאות שאנחנו רוצים להצמיח ב-2026.

דרך הקו הנוירוגרפי (הקו המפורסם של דר' פבל פיסקרב), 

אנחנו יוצרות חיווטים חדשים במוח. 

אנחנו לא רק מציירות עץ יפה, אנחנו בוראות מציאות פנימית חדשה, 

משחררות חסמים רגשיים ומזמינות הרמוניה ואיזון.

הזמנה לצמיחה משותפת

לכבוד ט"ו בשבט ויום המשפחה, אני מזמינה אותך לעצור לרגע את הכל ולבוא ליצור איתי את העץ הפרטי שלך.

במפגש אינטימי אצלי בבית ברמת אביב, נחבר גוף ונפש במרחב בטוח וללא שיפוטיות. זה הזמן שלך להזין את עצמך בשקט, בתה חם, בשיח נשי ובצבעים של התחדשות.

כל הפרטים כאן:

• מתי: יום שישי, 13.2.26 | 10:00-13:00
• איפה: רמת אביב
• הטבת 'צמיחה בזוג': באה עם חברה או בת משפחה? שתיכן נהנות ממחיר מיוחד של 400 ₪ לזוג (במקום 500 ₪).

אין צורך בידע קודם באמנות, רק ברצון לתת לעצמך מתנה של צמיחה.

הנה הקישור להרשמה בוואטסאפ שלי: https://wa.me/972505919599 

ועד שנפגש, מחכה לך מתנה קטנה ממני:

אם עוד לא הורדת אותה, הכנתי לך חוברת עם 10 דרכים יצירתיות לשינוי חיובי,

כלים פשוטים שיעזרו לך להחזיר את השקט ברגעים של עומס. https://lp.vp4.me/kn3o

מחכה לצייר ולצמוח איתך,

מרסיה 💜

מה קרה כשחוסר הסבלנות שלי פגש את העפרונות הצבעוניים?

 פעם בחודש אני עוצרת הכל לתרגול "נוירו-הכרת תודה".

לפעמים מצטרפות אליי נשים למסע הזה והפעם התרגול היה רק אני מול הדף.

לכאורה, זה אמור להיות "פסק זמן יצירתי ואיכותי", רגע של שקט.

אבל המציאות, כמו בחיים, תמיד מביאה איתה משהו חדש שצף על פני השטח...

הפעם הרגשתי צורך להניח את המרקרים הצבעוניים בצד ולבחור בעפרונות הצבעוניים.

מה שלא לקחתי בחשבון זה, שצביעה בעפרונות דורשת זמן, שכבות וסבלנות...

וזה בדיוק המקום שבו חוסר הסבלנות שלי החליט לקפוץ החוצה!

מצאתי את עצמי צובעת מהר.

הדיוק קצת הלך לאיבוד...

והתוצאה? רחוקה מלהיות "מושלמת".

וכאן קרה הקסם האמיתי של הנוירוגרפיקה.

במקום לכעוס על עצמי, עצרתי והסתכלתי על הדף.

התרגול הזה הוא לא על "ציור יפה לתערוכה",

מהותו הוא על הכרת תודה למי שאני ברגע הזה.

גם כשחוסר הסבלנות מנהל אותי כרגע וגם כשזה לא מושלם.

זה שלח אותי למחשבה עמוקה על חמלה עצמית.

אולי אני צריכה לחמול לעצמי קצת יותר?

לקבל את זה שגם "לא מושלם" הוא שלם בפני עצמו?

כי כזו אני במציאות?!?

למה השילוב הזה בין הכרת תודה לנוירוגרפיקה כל כך עוצמתי בעיניי?

כי כשאנחנו מציירות את הכרת התודה שלנו,

אנחנו לא רק אומרות "תודה" על מה שיש בחוץ,

אלא לומדות להכיר תודה על מה שיש בנו בפנים, על כל החלקים שלנו.

זהו פסק זמן יצירתי, שמאפשר לנו לפגוש את עצמנו ללא שיפוטיות,

להגדיל את היש ולחבק את מה שצף החוצה...

אני מזמינה אותך להצטרף אליי לתרגול הבא שלנו.

זהו מרחב שבו מותר לא להיות מושלמת, מותר לחמול, ומותר פשוט להיות.

אני סקרנית לשמוע מכן, איפה אתן מרגישות שאתן צריכות קצת יותר חמלה עצמית היום?

סוף שבוע נעים

מרסיה בריר💜

מנחת סדנאות נוירוגרפיקה וכלים יצירתיים
מלווה נשים בתהליכי יצירה, חיבור לעצמן ולרוגע

📩   marciabarir@gmail.com| 📞 050-5919599

===> חנות שיעור מוקלט בנושא אהבה עצמית – הביטוי הנוירוגרפי

==> לחוברת במתנה "10 פעילויות יצירתיות לשינוי חיובי", 

==> סדנאות נוירוגרפיקה עם מרסיה

איך להפוך הכרת תודה לשקט פנימי (גם כשלא הכל מושלם)

לפעמים השמחה הכי גדולה מסתתרת דווקא בדברים הקטנים שבדרך כלל אנחנו לוקחות כמובן מאליו.

הבוקר, למשל, הרגע שלי היה שהתעוררתי ביקיצה טבעית, ללא הטלפון, והיום לא יום שבת!

זה נשמע פשוט, כמעט מובן מאליו, אבל למדע יש הסבר מרתק לזה:

כשאנחנו מתרגלות הכרת תודה באופן קבוע, אנחנו ממש מאמנות את המוח להבחין ב"יש" שבחיינו. זה מוריד את רמות הסטרס (קורטיזול), משפר את איכות השינה ומחזק את המערכת החיסונית שלנו. זה לא רק "להגיד תודה", זה ליצור חוסן פנימי.

בנוירוגרפיקה, אנחנו לוקחות את התרגול הזה צעד אחד קדימה. כשאנחנו נותנות ביטוי נוירוגרפי להכרת התודה שלנו, אנחנו משלבות את הראייה, המישוש והמחשבה. השילוב הזה יוצר חיבור גוף-נפש עמוק שמאפשר לשמחה השקטה הזו לחלחל פנימה ולהישאר איתנו גם הרבה אחרי שהדף מתמלא.

מה יקרה לך בתרגול כזה?

• שחרור לחצים שנאגרו במהלך השבוע.
• מעבר ממיקוד ב"מה שחסר" למיקוד ב"מה שיש" (פסיכולוגיה חיובית במיטבה).
• זמן של שקט ומדיטציה אקטיבית שמעניקה אנרגיה להמשך.

ביום שלישי הקרוב (20.1) ניפגש בזום לסדנת "נוירו-הכרת תודה" מיוחדת, 

שבה נהפוך את התודה ליצירה של כוח ושלווה. 

למפגש נוירו-הכרת תודה, נדרשת התנסות קודמת בנוירורפיקה.

בין השעות 11:00-12:00 בזום.

מה להכין: דפים, עט, טוש שחור פרמננט (דק + עבה) וצבעים לבחירתך.

השקעה סמלית - 50₪ באהבה

== > לפרטים והרשמה

https://wa.me/972505919599

 

אני סקרנית לשמוע ממך, מהו "הדבר הקטן" שקרה לך היום וגרם לך לחייך?

אשמח מאוד שתשתפי אותי וביחד נמלא את היום באנרגיה של תודה.

בהכרת תודה,🙏

מרסיה💜