פעם בחודש אני עוצרת הכל לתרגול "נוירו-הכרת תודה".
לפעמים מצטרפות אליי נשים למסע הזה והפעם התרגול היה רק אני מול הדף.
לכאורה, זה אמור להיות "פסק זמן יצירתי
ואיכותי", רגע של שקט.
אבל המציאות, כמו בחיים, תמיד מביאה איתה משהו
חדש שצף על פני השטח...
הפעם הרגשתי צורך להניח את המרקרים הצבעוניים בצד
ולבחור בעפרונות הצבעוניים.
מה שלא לקחתי בחשבון זה, שצביעה בעפרונות דורשת
זמן, שכבות וסבלנות...
וזה בדיוק המקום שבו חוסר הסבלנות שלי החליט
לקפוץ החוצה!
מצאתי את עצמי צובעת מהר.
הדיוק קצת הלך לאיבוד...
והתוצאה? רחוקה מלהיות "מושלמת".
וכאן קרה הקסם האמיתי של הנוירוגרפיקה.
במקום לכעוס על עצמי, עצרתי והסתכלתי על הדף.
התרגול הזה הוא לא על "ציור יפה
לתערוכה",
מהותו הוא על הכרת תודה למי שאני ברגע הזה.
גם כשחוסר הסבלנות מנהל אותי כרגע וגם כשזה לא
מושלם.
זה שלח אותי למחשבה עמוקה על חמלה עצמית.
אולי אני צריכה לחמול לעצמי קצת יותר?
לקבל את זה שגם "לא מושלם" הוא שלם בפני עצמו?
כי כזו אני במציאות?!?
למה השילוב הזה בין הכרת תודה לנוירוגרפיקה כל כך
עוצמתי בעיניי?
כי כשאנחנו מציירות את הכרת התודה שלנו,
אנחנו לא רק אומרות "תודה" על מה שיש
בחוץ,
אלא לומדות להכיר תודה על מה שיש בנו בפנים, על
כל החלקים שלנו.
זהו פסק זמן יצירתי, שמאפשר לנו לפגוש את עצמנו
ללא שיפוטיות,
להגדיל את היש ולחבק את מה שצף החוצה...
אני מזמינה אותך להצטרף אליי לתרגול הבא שלנו.
זהו מרחב שבו מותר לא להיות מושלמת, מותר לחמול,
ומותר פשוט להיות.
אני סקרנית לשמוע מכן, איפה אתן מרגישות שאתן
צריכות קצת יותר חמלה עצמית היום?
סוף שבוע נעים
מרסיה בריר💜
מנחת סדנאות נוירוגרפיקה וכלים יצירתיים
מלווה נשים בתהליכי יצירה, חיבור לעצמן ולרוגע
📩 marciabarir@gmail.com| 📞 050-5919599
===> חנות שיעור מוקלט בנושא אהבה עצמית – הביטוי הנוירוגרפי
==> לחוברת במתנה "10 פעילויות יצירתיות לשינוי חיובי",
לפני שבוע, הנחיתי סדנה מרגשת, נוירו-לוטוס!
ציירתי קווים חדשים (וגם עיגלתי כמה פינות)
שוחחתי עם חברות יקרות ומופלאות על תהליכים, על שינוי, על הודיה ועוד...
וקיבלתי מתנות – לא רק עטופות, אלא גם בלב
