02 מאי 2019

1.5.19 - זו הפעם הראשונה בחיי ש...

קניתי אבטיח שלם וסגור מבלי להתייעץ באף אחד-אחת 💪


מסקרן אותי לדעת אם האבטיח טעים בכלל...
מבטיחה לעדכן לגבי הטעם של האבטיח🍉


אבל, בעצם, הטעם כבר לא העניין כאן.
אני שמחה עבורי שהעזתי לעשות משהו חדש ואחר בפעם הראשונה בחיי...
ואת זה אני רוצה לחגוג.
כל הכבוד לי🏆

וואו! גם לפרגן לעצמי, זו התנסות חדשה נוספת עבורי... 

אני אוהבת להזכיר לעצמי,
שבכל גיל אפשר להעז ולהגשים חלומות בכל מני גדלים, לא ככה?

רגע, אבל, האם זה היה חלום שלי לקנות אבטיח שלם? לא ממש!

עם זאת, זו היתה התנסות קטנה ומשעשעת,
וטמונה בה הרבה אמונות מגבילות, עבורי.
למשל, "את לא יודעת, אז אל תבחרי לבד"
"את תזרקי את הכסף לפח יחד עם האבטיח"
"מה? תקני אחד שלם? למה? ממש בזבוז!"
ועוד כמה כאלה...
אני מאמינה שחלק משפטים האלה נשמעים לכן-ם מוכר, לא?

אתמול, בסופר, כשראיתי את כל האבטיחים המונחים בארגזים,
התחשק לי לקנות אחד שלם. כן! אחד שלם וסגור!
מבלי לחשוב, לקחתי אחד ביד, דפקתי עליו כאילו אני מבינה עניין
והנחתי אותו בעגלה, כמו גדולה ועם המון שמחה בלב.
בפעולה הזו, שחררתי אמונות מגבילות, לפחות חלק מהן...

******************
- 2.5.19 הבטחתי ולכן אקיים - עידכון לגבי טעם האבטיח...
כמו שאומרים בימים אלה 

מאחלת לכולנו ימים טובים

18 אפריל 2019

איחולים לחג ולחופשת האביב

בסימן ההתחדשות בקלות וברכות באביב הזה,
אני רוצה לאחל לך חג משמעותי עבורך.

בטח הוצפת, כמוני, בשפע של הודעות ואיחולים לחג
בכל מדיה אפשרית.

*בחרתי לשתף אותך באחת מלאת הומור, שקיבלתי
מסקרן מי את/ה השנה ומה יעדך בשנה הבאה...


***********
https://www.hagim.org.il/woman-seder

תמיד טוב להיפתח לדברים חדשים, לא?
מה נשתנה הלילה הזה, כבר אמרנו?


***********
*ובסימן ההתחדשות בקלות וברכות,
פגשתי בשיר הזה...
וכשההתחדשות פוגשת ביצירתיות
נולדה כפולה מרגשת ביומן האמנותי שלי.



***********
*לכבוד החג, אביגיל, הנכדה המתוקה שלי ואני,

זו תוצאה מקסימה של אחד מימי הסבתוש שלי.
עשו לנו לייק. ונשמח לקרוא תגובות J
https://www.youtube.com/watch?v=I51x_hhfcWY&t=8s
***********
ולסיום, אני רוצה לאחל לך ולמשפחתך, מכל הלב, חג שמח וחופשה נעימה.

וניפגש בשמחה בפוסט הבא...
מרסיה

12 אפריל 2019

אביב, התחדשות, פסח, אהבה, חמלה וחירות.


הבחירות מאחורינו...
גם החללית בראשית נחתה על הירח. לא בדיוק בצורה שקיוו, אבל היא נחתה.
וגם האביב כבר כאן J
התחדשות של העצים באביב
אני אוהבת את עונת האביב.
אני אוהבת את ההתחדשות של הטבע.

עניין ההתחדשות, הוא די מדבק, לא?
אם נשים לב טוב-טוב, נראה הרבה דברים מתחדשים.
מלבד הטבע המתחדש,
נוכל לשים לב שחברות וחברים מתחדשים בכל מני דברים ותחומים.
שלא נדבר על הנקיונות לפסח...

גם לי בא להתחדש.
במה? לא יודעת עדיין...

נכון שהדבר הכי פשוט כדי להתחדש, זה לקנות דברים חדשים
לעצמי, לילדים, לנכדים, לבית וכאלה?

אבל, אני רוצה להתחדש "אחרת".
איך? עדיין לא יודעת...

לדעתי, אני מתחדשת כל הזמן ומשתפת אתכן-ם.
אולי אפילו חופרת לכן-ם...
אם זה קורס חדש שאני לומדת,
אם זה סרטון הדרכה של יצירה חדשה עם הנכדה,
אם זו יצירה שיצרתי,
או אם זה עוד אתגר שאני משתתפת בו,
אם זו המלצה על איש/אשת מקצוע מעולה או מאמר מרתק,

אבל, מה היא בעצם התחדשות?

האם התחדשות היא ביצוע של יוזמה חדשה כמו החללית בראשית?
או התחדשות היא כמו הממשלה החדשה/ישנה שתהיה לנו אחרי הבחירות?
או התחדשות היא הלבלוב של העצים והפרחים באביב?
או התחדשות היא הכל ביחד? אולי...

הייתי רוצה להתחדש כמו העצים, במחזוריות שהטבע העניק להם.
בכל עונה ועונה, העצים מתחדשים בקלות, ברכות, בלי בלגנים, בלי מחשבות.
כזה אני רוצה עבורי...
כשאני רק חושבת שבא לי להתחדש, 
המחשבות מתחילות להתרוצץ בראש...

"אני חייבת לפנות מקום!"

"אני חייבת לזרוק כדי לקנות משהו חדש!"

אני שומעת המון 
"שחררי...תראי שתרגישי נפלא אחרי זה..."

אבל אני לא כזו! נקודה.

אני סנטימנטלית. קשה לי להיפרד/לשחרר/לזרוק/לתרום...

כן, כזו אני!

ועכשיו, אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי...

 כן, כבר כתבתי על זה בעבר.
כבר כתבתי על אתגרים שונים שעשיתי,
כבר כתבתי על טיפים ושיטות לארגון וסדר ועוד..
הכל מתועד בבלוג שלי.

הפעם, לכבוד האביב הנהדר הזה,
אני בוחרת לנהוג כמו העצים באביב, בקלות וברכות.
ובעיקר בלי הרבה מחשבות...
בדיוק כמו ההתחדשות של העצים באביב.


אחרי שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה, נפל לי אסימון...
הבנתי שכדי להתחדש בקלות וברכות כמו העצים,
עלי לאהוב את עצמי ולחמול לעצמי.

כן! אני בסדר כפי שאני.
יש לי קצב משלי להתחדש
וזה מרגיש לי חירות אמיתית (לכבוד חג החירות שלנו)

אז, אני מתחדשת באהבה עצמית ובחמלה לעצמי.
ואני בטוחה שאלה יקרינו החוצה 
לקרובים אלי, אליכן-ם, לסביבה והלאה..










ומה ההתחדשות שלך באביב הזה?

מאחלת חג התחדשות בקלות וברכות.
מרסיה


07 אפריל 2019

4 רעיונות ליצירה עם ילדים לחופשת הפסח

היכנסו לקישור  כאן לקבלת 4 רעיונות ליצירה עם ילדים 
לחופשת הפסח בפורמט PDF.



1. בובות עשרת מכות מצרים:   

מתוך הבלוג beyond the balagan



2. כוס יצירתית לאליהו הנביא  

איך להכין והחומרים הדרושים –








3. איך לקפל פירמידה אוריגמי 
(רמת קושי- בינוני)

מתוך הערוץ היוטיב -

 רומיגמי- מועדון האוריגמי לילדים



4. עוד פירמידה מניר



מתוך האתר kinderland


בהצלחה, בהנאה וחג אביב שמח!


מרסיה בריר♥


ליצור ולהנות ביחד עם ילדים :)

נ.ב.: כל הקישורים לבלוגים של היוצרות והיוצרים.
נ.ב.1: לקבלת עוד רעינות ליצירה עם ילדים - נא לכתוב לbarircrafts18@gmail.com


14 מרץ 2019

אז, הסערות מתחילות לחלוף והשמיים מתחילים להתבהר...


אחרי יומיים סוערים, בחוץ ובעיקר בי ובתוכי...
השמיים מתחילים להתבהר וגם אצלי ...
אינני יודעת אם זה יעניין 
אבל הייתי צריכה את הפוסט הזה לעשות סדר בסערה שלי.
אז, תסלחו לי...תודה!

והסערה שלי הפנימית קשורה לאוטו שלי.
נראה לי , שכמוני, הוא לא אוהב חורף.

ביום רביעי, נסענו למוזיאון.
הוא (האוטו), חברה ואנוכי.
לקראת סיום הנסיעה
אני מרגישה שההגה "נעשה קשה".

הצלחתי לחנות והתקשרתי לחיים המוסכניק, שאמר "גרר ובואי למוסך".
החברה הלכה למוזיאון ואני למוסך.
אמנם בלי גרר כי כשהדלקתי שוב את האוטו, הוא הסתדר... . חחח

חיים המוסכניק (כפרה עליו, ממליצה עליו בחום) 
חיבר את האוטו למחשב,
עשה מה שעשה ואמר "סעי לשלום, המפתחות בפנים" ;)

נסעתי למוזיאון, המשכתי להנות, הסעתי את חברתי הביתה
והשאלתי את האוטו לבתי.

הסערה הפנימית נרגעה עד למחרת בבוקר...
יום חמישי בבוקר, אם זכור לכם, מזג האוויר נוראי.
גשם, רוח וקר!

הטלפון צלצל! בתי בצד השני, הלב מחסיר פעימה.
המחשבות מתחילות להתרוצץ...

"המפתח לא פותח את האוטו, פתחתי את האוטו ידנית, ניטרלתי את האזעקה והאוטו לא נדלק!"

שמעתי אותה וחשבתי "למה אצלה? למה לא אצלי או אצל הבן?"
הרגשתי רע. רע מאד כל היום!

לפנות ערב, שכן של בתי עזר לה להתניע את הרכב עם כבלים והיא מגיעה אלי.
רציתי להחזיר אותה הביתה... והאוטו לא נדלק!!!
כנראה שהמצבר הלך לגמרי :(

וככה גם אני הרגשתי. מרוקנת אנרגיה לחלוטין.
כל הרגשות הסוערים שבתוכי,
במיוחד רגשות אשמה ולמה זה קרה דווקא אצלה...
בקיצור, הרגשתי "על הפנים" וסערתי מבפנים...

לא יודעת כמה זמן חלף,
הייתי צריכה להתאושש מעט כדי לחשוב בהגיון מה אני צריכה לעשות עכשיו!
עלי להתקשר לשלום, חשמלאי הרכב (ממליצה בחום). זה מה שעשיתי
וקבענו ביום שישי בבוקר האוטו יזכה למצבר חדש.
וכך זה היה...

והאוטו? כמו פנתר...

ואני? קיבלתי מהבת שלי את הקליפ והשיר המדהימים הזה:
כל הדברים היפים באמת- דניאלה ספקטור
"כל הדברים היפים באמת
מתגלים בזמנם
האיטי, הבלתי מתחשב
האוהב
הפועם בקצבו של הלב".


ואצלי, הדברים ממשיכים להתבהר
ואני מודה על כל התנסות שאני חווה.
אני מודעת ש"כל הדברים היפים באמת מתגלים בזמנם האיטי, הבלתי מתחשב האוהב הפועם בקצבו של הלב", לא ככה?

תודה,
מרסיה♥

28 פברואר 2019

הסערה שבחוץ, נכנסה אלי פנימה...


Image may contain: ocean, sky, cloud, outdoor, water and nature
ואן גוך

ככה אני מרגישה היום...

נראה שהסערה שבחוץ,
נכנסה אלי פנימה...

ניסיתי להתמקד ולעשות דברים.
ואכן, העסקתי את עצמי ועשיתי המון דברים.

אך, הסערה הפנימית טרם חלפה...
מחכה שתחלוף...


לפעמים, זה מה שצריך לעשות...
להמתין לשוך הסערה.

בינתיים, לשהות בה,
לנסות לא להתנגד לה
ולתת לה זמן עד שהסערה תחלוף.

"החיים הם לא לחכות שהסערה תחלוף, אלא ללמוד לרקוד בגשם",
מחבר - לא ידוע אבל אהבתי את המשפט.
 אזכור זאת!


18 פברואר 2019

שוב יצאתי למסע מ-"אני לא מספיק טובה..." ל- אני כן!!!


אני יושבת מול הדף הלבן בספר הסקיצות הנודד שקיבלתי
ואין לי אף רעיון מה לצייר...

ואז, בלי הודעה מוקדמת,
קפץ החוצה במלוא הדרו
ה"אני לא מספיק..." 
ה"אני לא מספיק טובה ..." 
ה"אני לא מספיק מקצועית ..."
"מה חשבת לעצמך כשהצטרפת לקבוצה?"

כן! הדפוס הישן והנושן הזה קפץ לביקור...
אוי! ממש לא כיף...

הדפוס הזה, ש"אני לא מספיק...", אפשר להשלים את החסר,
ליווה אותי כמה ימים טובים עד שנמאס לי!

החלטתי שדי לו להציק לי...
עשיתי פוס והתחלתי לבדוק מה קרה,
מה פתאם הוא צץ לו שוב...

וזה הסיפור בקיצור...
הכל התחיל ממשהו טוב ונחמד.
הצטרפתי לקבוצה בפייסבוק שנקראת "ספרי סקיצות נודדים".

זוהי קבוצה של נשים יוצרות יומנים אמנותיים, (Art Journaling)
ואלה נשלחים בדואר, אחת לשניה.
על כל יוצרת, ליצור 4 עמודים בספר הסקיצות.
עמוד אחד, כפולת עמודים ועוד עמוד אחד כדי שהיוצרת הבאה תמשיך את היצירה.
הנושא על פי הבחירה של בעלת היומן. בד"כ הנושא הוא חופשי.
בתום 12 חודשים, ספר הסקיצות שלי אמור לחזור אלי עם יצירות של עוד 11 נשים.

זה נשמע לי ממש מרגש, מרתק, יצירתי ומאתגר.
כיוון שאני אוהבת לאתגר את עצמי, הצטרפתי לקבוצה, איך לא?

הכנתי ספר סקיצות משלי במו ידיי, כולל תפירת הדפים והכנת הכריכה
ושלחתי אותו לדרכו להמשך המסע.


במקביל, התחלתי לקבל ספרי סקיצות של חברות הקבוצה וליצור בהם.

הספר הסקיצות האחרון שקיבלתי, היה מדהים ביופיו.
ופתאום, הרגשתי שאני מפחדת "לקלקל" את הספר עם היצירות שלי.
ה"אני לא מספיק טובה ולא מספיק מקצועית" זעק קול מתוכי...
הדפוס "אני לא.." קפץ החוצה ובג-ד-ו-ל!
וואו! זה ממש שיתק אותי
בלאק אאוט מוחלט.
מזמן לא חוויתי את ה"אני לא..." בעוצמה כל כך חזקה.
זה הפתיע אותי כל כך...

א-ב-ל,
אחרי כמה ימי באסה... פניתי לעזרה.

חשבתי שהקבוצה בפייסבוק, זה המקום המתאים ביותר לעזור לי לצאת מזה...

כתבתי בקבוצה את תחושותיי ואיך אני מרגישה מול הדפים הלבנים...
כבר בכתיבה ובשיתוף, חשתי בהקלה מסויימת.
קיבלתי מהנשים בקבוצה הרבה עידוד ותמיכה וגם טיפים להמשך.
"ליצור איך ומה שאת אוהבת", חזר מספר פעמים.

נשמתי עמוק והרגשתי שאני יכולה להתמודד עם הדפים הלבנים שמולי.

התחלתי ליצור איך שאני אוהבת, איך שאני יודעת ובעיקר, איך שאני מרגישה.
כי היומנים האלה, הם בעצם ביטוי האמנותי של עצמנו.
וזה כל היופי ביומני הסקיצות- Art Journaling.

חוויתי תהליך העצמה מכיוון לא צפוי ואני מודה על ההזדמנות.
* מזיהוי הדפוס/האמונה המגבילה/המעכבת,
* העצירה וזיהוי הרגש שעולה בי,
* השאלה: מה לעשות?
* בקשת עזרה וקבלתה.
* ההבנה והתובנה ש"להיות אני זה הכי נכון עבורי".

כמה פשוט, כמה מדוייק ומעצים. תודה!

ואלה היצירות העצמה שלי ביומן הסקיצות הזה:
עמוד 1 - (הציור מצד שמאל) להאמין בעצמך וחלומות מתגשמים 

כפולת הדפים -  הציור נעשה בשיטת ציור-ריפוי שלמדתי בשם נוירוגרפיקה. (אני מבטיחה לשתף עוד על השיטה המדהימה הזו. בעזרת הציור הנוירוגרפי)
 מ"אני לא..." ל"אני כן...", תהליך מדהים שעובד ברמת הנוירונים בעזרת הנוירוגרפיקה. כולל דודלים, שאני כל כך אוהבת.

דף נוסף -  שיהיה משותף ליוצרת הבאה, רציתי להעביר הלאה את מה שאני מאמינה ואוהבת לעשות: "זה הזמן שלך" "לנשום, לאזן, להנות,"להאמין בעצמך" ו"להדגיש את הטוב" .

אני משתפת אתכן-ם בחוויה שלי כי
אם זיהיתן-ם דפוס/אמונה שקפץ החוצה פתאום,

קחו את ההזדמנות לצמיחה אישית.
אני כאן אם תרצו בעזרתי.

יש כלים רבים להתמודדות עם התחושה הזו ש"אנחנו לא מספיק טובים ".
עם זאת, אני מבקשת שתזכרו שאתן-ם טובות-ים כפי שאתן-ם,
כפי שאני כן טובה בדיוק כפי שאני.

מאחלת לכן-ם הרבה טובים!

ותודה על זמנכן-ם.
מרסיה