16 אפריל 2026

בוקר בטריינינג ותובנה נוירוגרפית אחת

 אני חייבת להודות – גם לי קשה "לחזור לשגרה".

חרציות פורחות למרות המלחמה

אני עדיין ישנה בטריינינג, שמא תהיה אזעקה... וקשה לי להתניע בבקרים.

היום למשל, קמתי בלי אנרגיה, בלי ריכוז ובלי פוקוס.

במילים אחרות – בלי חשק לעשות כלום.

מצאתי את עצמי "מבלה" יותר מדי זמן בפייסבוק,

בזמן שהעיניים שלי פוזלות כל הזמן למחברת הציור שלי...

בסוף הקול הפנימי זעק: "מרסיה, למה שלא תנסי לשנות את התחושות האלה בעזרת הנוירוגרפיקה?"


שלחתי יד לבלוק הציור ולטושים. התחלתי פשוט לצייר קווים נוירוגרפיים

הקווים האלה שלא דומים לעצמם באף מקטע, 

ועוזרים לנו לנתב נתיבים חדשים במוח וליצור דפוסים חדשים במקום חוסר האנרגיה.

בדיעבד, אני חושבת שהייתי צריכה להישאר רק עם הקוים הנוירוגפיים ובעיגולי הפינות בהצטלבויות הקוים.

אבל כשאני מתחילה תהליך נוירוגרפי, קשה לי לעצור.

הרגשתי צורך פנימי לסיים את כל שלבי האלגוריתם של הנוירוגרפיקה.

זו התוצאה.ואיתה קיבלתי הבהרה!

מה גיליתי על הדף?

הבנתי שאני לא יכולה "לחכות" שהאנרגיה תגיע. אני צריכה ליצור אותה.

הציור הבהיר לי כמה אני זקוקה לחיבור, לעדינות ולמפגש.

בעקבות התהליך האישי שלי, החלטתי לפתוח שתי הזדמנויות למפגש קרוב ומרפא החודש:

🎨 28.4 | סדנת "נוירו-הכרת תודה"

בזמן שקשה לראות את האור, נשתמש בדף ובצבע כדי להתחבר ליש ולחזק את הטוב שבתוכנו.

12:00-13:00, בזום והשקעה סמלית של 50.

🎨 30.4 | סדנת "נוירו-איזון המרכזים האנרגטיים"סדנה חדשה!

סדנה מיוחדת שנועדה להתניע מחדש את זרימת האנרגיה בגוף ובנפש, ולאזן את מה שהתערער בתקופה האחרונה.

11:00-13:00, בזום וההשקעה: 150.

אני מזמינה אותך להעניק לעצמך את האנרגיה שחסרה לך, 

לעגל פינות ולהתניע מחדש את המסוגלות שלך יחד איתי.

להרשמה והבטחת מקום, פשוט לחצי כאן: https://wa.me/972505919599 

מחכה לצייר איתך את הדרך חזרה לעצמנו,

מרסיה 🌸



10 אפריל 2026

שוב אותו תרגיל, אבל הכל השתנה... (על חוסן, רכות ומה שביניהם)


בימים האחרונים כולם מדברים על "חזרה למסגרות" ועל הכל ש"חוזר לשגרה".

אבל האמת? אני עדיין לא שם. אני מרגישה את העייפות, את חוסר הריכוז ואת הבלבול שנוצר כשהעולם בחוץ דורש מאיתנו לתפקד, בזמן שהעולם בפנים עוד מחלים.

בדיוק ברגעים האלו, אני חוזרת אל ה"עוגן" שלי: תרגיל 40 העיגולים בנוירוגרפיקה.


זה הקסם של השיטה הזו – ציירתי את התרגיל הזה כבר עשרות פעמים, אבל בכל פעם שבה אני מניחה את הטוש על הדף, יוצאת יצירה אחרת לגמרי ועולה תובנה חדשה. הפעם, משהו השתנה.

במקום המרקרים העזים שאני כל כך אוהבת, אלו שצובעים את הדף במהירות ובנוכחות, היד שלי נשלחה לעפרונות הצבעוניים. 

צביעה בעפרונות דורשת סבלנות, דיוק וזמן – דברים שהרגשתי שאין לי כרגע.

כשסיימתי, הבטתי בדף והופתעתי. 

הציור היה עדין, בהיר, כמעט לוחש. ניסיתי "לחזק" אותו, להכהות, להצליל... אבל הוא נשאר רך. ורק הבוקר הבנתי: הגוף שלי בחר עבורי את מה שהמיינד שלי עוד לא השכיל לבקש: רכות ועדינות.


חוסן מול רכות – איפה זה פוגש אותך?

בתקופה האחרונה נדרשנו כולנו ל"חוסן". 

למדנו להיות חזקות, עמידות, סלע איתן עבור כולם.

 אבל לפעמים, האמונה ש"חוסן = קשיחות" הופכת לאמונה מעכבת. 

אנחנו שוכחות שחוסן אמיתי מגיע גם מהיכולת להיות רכות, מהיכולת לחמול, להרפות ולאפשר לעצמנו פשוט להיות.

האם את מרגישה שמותר לך להיות רכה עכשיו? או שיש קול פנימי שאומר ש"זה לא הזמן לעדינות"?

המתנה שבהמללה (הפיכת משהו לא מילולי למילולי)

בנוירוגרפיקה, אנחנו לא רק מציירות – אנחנו גם "משוחחות עם תת המודע שלנו". 

כשאני מציירת את המחשבות והרגשות שעולים בי תוך כדי תהליך נוירוגרפי, 

אני הופכת את הקווים על הדף לשפה ברורה. 

תהליך ההמללה הוא הגשר בין תת-המודע למציאות, המאפשר  להפוך תובנה לשינוי אמיתי בחיים.

בזכות ההמללה הזו, הבנתי שהציור שלי ביקש ממני להכניס עדינות למקום שבו החוזק כבר התעייף.

אני מזמינה אותך לנסות:

גם אם כבר הורדת את התרגיל, נסי לצייר אותו שוב היום. 

אולי עם כלי כתיבה אחר, אולי בקצב אחר.

שימי לב מה עולה בך? איזה צבע הגוף שלך מבקש היום? 

ואם הציור היה יכול לדבר – מה הוא היה לוחש לך?

מצרפת לך כאן שוב את הקישור לתרגיל 40 העיגולים בנוירוגרפיקה.


מחכה לשמוע (ולראות בתגובות) מה ה"כן" שהתגלה לך על הדף היום?

באהבה וברכות,

מרסיה 🌸


 

03 אפריל 2026

לקחת אחריות על המעידות (וגם על השמחה)


 

לפני כמה שנים, לקראת פסח, כתבתי כאן על משחק המילים המופלא – "מועדים לשמחה".

תהיתי אז איך אפשר להצמיד "מעידה" ל"שמחה",

וגיליתי את התובנה המרגשת: השמחה נמצאת בדיוק שם, בעיקול שבין משבר למשבר.

היא בחירה אקטיבית שלנו לקום ולהמשיך.


הבוקר, במין סנכרון מושלם של היקום, יצא לי משפט במשחק גלגל השראה של חברה מהפייסבוק:

"אני יודעת לקחת אחריות על ההצלחה שלי". משפט מפתיע בעוצמתו, לא ככה?


ופתאום הכל התחבר לי.

אנחנו יודעות לקחת אחריות על הטעויות שלנו, על הכישלונות, על המעידות...

אבל מה עם לקחת אחריות על ההצלחה?

מה עם לקחת אחריות על הרגעים שבהם הצלחנו להרים את הראש?

מה עם לקחת אחריות על הבחירה המודעת שלנו "למעוד" דווקא לכיוון של אור וחיוך?


מבחינתי, להיות אנושית זה אומר שיהיו מעידות. בכל תחומי החיים.

אבל החוכמה היא לא רק לדעת לקום,

אלא להבין שיש לנו את היכולת ואת האחריות,

למנף את המעידה הזו ולהפוך אותה לשינוי מבורך. וזה לא קל! וזה כן מאד מאתגר!

הבחירה היא בידיים שלנו. תמיד!


גם כשהדרך מפותלת, גם כשיש עיקולים

(ואתן יודעות כמה אני אוהבת לעגל פינות בהצטלבויות של הקווים הנוירוגרפיים...),

אני בוחרת לקחת אחריות על ההצלחה שלי,

שהיא פשוט היכולת שלי למצוא את השמחה בכל יום מחדש

ותאמינו לי שזה לא ממש פשוט במיוחד בתקופה הזו...


אז לקחתי אחריות על ההצלחה שלי ומעבירה לכן את המשפט שקיבלתי...🌹

"אני יודעת לקחת אחריות על ההצלחה שלי"

אני רוצה לאחל לכולנו שנדע לקחת אחריות על ההצלחות הקטנות והגדולות שלנו,

ושנדע תמיד "למעוד" ולקום לשמחה...🙏

מועדים לשמחה, באמת.🌸

מרסיה 🎨

02 אפריל 2026

סדר פסח בחנות הדיגיטלית שלי: זמן למצוא את השקט שלך

 


לכבוד חג האביב והרצון לעשות סדר, לאוורר ולהתחדש,

החלטתי לעשות סדר ולהנגיש לך את כל הכלים שלי לחוסן ושלווה פנימית.

החל מהיום ועד סוף חודש אפריל 26, 

כל התוכן הדיגיטלי שלי, במחיר אחיד ונגיש של 70 ₪ בלבד (במקום 100 ₪).

מה מחכה לך שם?

*המדריך החדש "רגע של רוגע" - להתנסות ראשונה ושלווה בשיטת הנוירוגרפיקה.

*השיעור המוקלט "אהבה עצמית- השיעור המוקלט - חיזוק הקשר עם עצמך.

*מגוון סדנאות מוקלטות - כל הידע והכלים לצפייה בזמן שנוח לך.

**בונוס לכל רכישה- תרגיל "40 העיגולים בנוירוגרפיקה", הכלי המהיר להרמוניה פנימית.

***בונוס מיוחד - משוב אישי ליצירה הנוירוגרפית שלך!

איך זה עובד? 

נכנסות להתרשם מהמבחר בחנות בבלוג שלי:

* בוחרות את מה שהכי מדבר אלייך (או פשוט מתייעצים איתי).

*שולחות לי הודעה בוואטסאפ https://wa.me/972505919599

או תכתבו לי בפרטי או כאן בתגובות ואחזור אליכן

ובסוף מעבירות 70 ₪ בביט או כל דרך שתבחרי,

ואני שולחת לך את הגישה לתכנים ישירות למייל שלך.


מחכה לעזור לך למצוא את רגע השקט שלך בתוך ההכנות לחג,

איחולים לחג שמח, מלא יצירה והתחדשות.🙏

מרסיה 🌸

 


20 מרץ 2026

כשגם לי אין חשק לסיים שרבוט... (וזה בסדר)

 אני כותבת את המילים האלו כשאני יושבת מול דף שיש עליו שרבוט שהתחלתי לפני כשבוע.

זהו שרבוט לפי תבנית מוגדרת במחברת נקודות, 

כי רציתי "להכריח" את עצמי לשרבט קצת.

האמת? אין לי כוח לסיים אותו.

ההתחלה הייתה בעיפרון, כדי "להבטיח" שלא יהיו טעויות. 

התחלתי בתבנית קטנה, 

ואחרי שתי שורות הבנתי שאין לי אנרגיה להמשיך בקטן.

 אז הגדלתי את התבנית... 

אבל החשק לסיים את השרבוט הקשוב שלי פשוט לא חזר.


לפעמים, בתוך המציאות המורכבת שלנו, 

גם הפעולות שאנחנו הכי אוהבות מרגישות פתאום כמו "עבודה". 

וזה בסדר. מותר לנו להיות עייפות, ומותר לנו שהיצירתיות שלנו תנוח רגע בצד.


דווקא ברגעים כאלה, אני נזכרת למה אני קוראת לזה "שרבוט קשוב בהמשכים".

זה לא חייב לקרות בבת אחת. זה לא חייב להיות מושלם.

מותר לצייר קו אחד היום, ועוד עיגול קטן מחר. ההמשכיות היא לא בתוצאה, אלא בהקשבה לעצמנו.


צילמתי לך סרטון קצר של השרבוט שלי – לא כזה שנגמר ב"וואו", 

אלא כזה שפשוט קורה לאט, בהפסקות, עם המון חמלה לזה שכרגע זה כל מה שיש.


אני מזמינה אותך היום (וגם את עצמי):

אל תנסי לסיים שום דבר.

אל תחפשי תוצאה גדולה.

פשוט תני לטוש לטייל קצת על הדף, גם אם זה רק לדקה אחת.

השקט נמצא בדרך, לאו דווקא בסוף הציור.


שולחת לך (ולעצמי) חיבוק של שקט ומנוחה,🙏

מרסיה 💜

נב: אל תשכחו את הלייק לפרגון. תודה!

14 מרץ 2026

אני כוסעת!

 


קיבלתי משימה לכתוב פוסט כועס, מהבטן.

בהתחלה, התנגדתי. ידעתי שזה יהיה פוסט פוליטי. אבל החלטתי לתת לרגשות שלי לדבר... 

כן! אני מאד כועסת על מה שקורה לנו כאן במדינה. לא רק כועסת. יש בי עוד המון רגשות שליליים נוספים... אני מתוסכלת, אני ממורמרת, אני עצובה, אני סופר דואגת, אני מאד לחוצה, ממש לא מרוכזת, מרגישה חוסר אונים ובעיקר אני מאד מאד כועסת! כן ! אני כועסת על המלחמה! אני כועסת על כל המנהיגים שמובילים אותנו למלחמות. אני כועסת כי לא קם אף מנהיג או מנהיגה בעולם, מספיק אמיצים שיצעקו די!! די עם מלחמות! הם עוד לא מבינים שבמלחמות אין מנצחים? פשוט אין! יש רק מפסידים! כן! כולנו מפסידים.

פתאום הבנתי, שזהו לא פוסט פוליטי כי חשוב שהכעס שיש בי יחד עם כל הבאסה שבי יצאו החוצה. חשוב לשחרר... אז התחלתי לכתוב, הרי קיבלתי משימה "לכתוב פוסט כועס מהבטן"... והבטן שלי מלאה בכעס!

אז, אני משחררת את הכעס שלי כאן. אני כועסת בעיקר כי אנחנו מפסידים חיים. אנחנו מפסידים חיים "נורמליים" והחיים שלנו כאן הם ממש "לא נורמליים" וכבר הרבה זמן...

מתי בפעם האחרונה הלכתם לסופר בלי לוודא קודם איפה המקלט הכי הקרוב?  מתי נסעתם לנכדים או לחברים בלי לחפש את הדרך הכי בטוחה ועם הכי הרבה מקומות מיגון בדרך? מתי הילדים הלכו לביה"ס, ולא דאגתם להם שלא יפלו עליהם טיל או "רסיסים" בסביבתם? האם לטוס לבקר את המשפחה בחו"ל  זה כבר לא אפשרי? העצמאיים שעסקיהם מתרסקים? ועוד המון דברים שבני אדם עושים "ברגיל" בלי החשש למות במלחמה.

כן, אני כועסת! למרות שאני מודעת שזה לא בריא לכעוס.

אז, אני כותבת ואני משחררת את הכעס לאוויר העולם.

ואני מציירת את הכעס, התסכול, הדאגות על הדף.

ואני יוצאת לטבע לנשום אוויר ולספוג מעט שמש.

אני שותה מים ומעט מתעמלת

אבל אני עדיין כועסת, פוחדת, מתוסכלת, לחוצה ועוד ועוד...

כי כולנו בהשרדות.

אז, אני מתזכרת לעצמי ולך

שיש לנו כלים וידע לשחרר את הכעס (לא רק!) החוצה.

מה הכי עוזר לך לשחרר את הכעס החוצה?

פעם הייתי צועדת לים ושם שואגת את כל הכעס והתסכול לתוך הים...

כיום, אין מרחב מוגן בים, לצערי...

אז, שאגתי בבית...☝


12 מרץ 2026

עוד לילה לבן...

וזה מרגיש לי כמו לשבת מול דף לבן...


 גם אני בקושי קמתי הבוקר אחרי עוד לילה לבן...

שוב אזעקות, שוב ירידה למקלט ושוב הצעקה הפנימית הזו שנמאס מהמציאות ההזויה הזו.

אני כל כך מזדהה איתך. אני יודעת איך זה מרגיש כשהלחץ, החרדה וחוסר האונים מתערבבים בעייפות מצטברת, ואז הייאוש מגיע. כשזה נמשך כל כך הרבה זמן, זה מחלחל לכל תחום בחיים שלנו.

אתמול הרגשתי בדיוק ככה – בלי טיפת אנרגיה.

חברה טובה לא ויתרה לי והכריחה אותי לצאת איתה לספוג מעט שמש במרכז המסחרי בשכונה. 

בהתחלה חיפשתי תירוצים לסרב, הייתי מותשת... 

אבל משהו בפנים דחף אותי לצאת.



בדרך חזרה, הלכתי בין השבילים הירוקים והפריחה המדהימה שיש לנו כאן, ופשוט נשמתי. נשמתי את האנרגיה של הטבע ושל השמש לתוכי. 

כשהגעתי הביתה, ניגשתי ישר לבלוק הציור שלי כדי לתרגם את התחושות האלו לשפת הנוירוגרפיקה.

ואז זה קרה.

כבר במהלך הציור הרגשתי איך הרוגע חוזר אליי. 

בסיומו של תהליך, הרגשתי מוצפת באנרגיה מחודשת. 

למרות שאני מורה לשיטה, הפעם הרגשתי את זה בכל גופי, 

איך הנוירוגרפיקה היא כלי נגיש ומהיר שפשוט "מנקה" את רעשי המלחמה ומחזיר אותנו לעצמנו.

לפעמים בתוך הלחץ אנחנו שוכחות את הדברים הכי מובנים מאליהם, 

ואני רוצה לזכור ולחלוק את הידע הזה איתך, 

שגם את תוכלי לחוות את השינוי המהיר הזה בהרגשה.

לכן, יצרתי במיוחד עבור התקופה הזו מדריך PDF קצר 

המלווה בסרטון הדרכה צעד אחר צעד.


זהו תהליך נוירוגרפי ממוקד, שנועד לשנות את ההרגשה במהירות 

ולהעניק לך אי של שקט בתוך חוסר הוודאות.

  •       זו הזדמנות להכיר ולהתנסות בשיטת הנוירוגרפיקה (אין צורך בניסיון קודם!)
  •       השקעה סמלית של 70 ₪ בלבד (מחיר מיוחד לתקופה זו)

מגיע לך לזכות ברגעים של רוגע ושלווה ולגלות את החוסן שבתוכך.

לקבלת המדריך וסרטון ההדרכה ישירות לוואטסאפ שלך:

https://wa.me/972505919599

(ניתן להעביר תשלום בביט/פייבוקס ל-050-5919599. להעברה בנקאית – פני אלי בפרטי).

מאחלת לכולנו ימים שקטים יותר🙏

מרסיה 💜