18 פברואר 2019

שוב יצאתי למסע מ-"אני לא מספיק טובה..." ל- אני כן!!!


אני יושבת מול הדף הלבן בספר הסקיצות הנודד שקיבלתי
ואין לי אף רעיון מה לצייר...

ואז, בלי הודעה מוקדמת,
קפץ החוצה במלוא הדרו
ה"אני לא מספיק..." 
ה"אני לא מספיק טובה ..." 
ה"אני לא מספיק מקצועית ..."
"מה חשבת לעצמך כשהצטרפת לקבוצה?"

כן! הדפוס הישן והנושן הזה קפץ לביקור...
אוי! ממש לא כיף...

הדפוס הזה, ש"אני לא מספיק...", אפשר להשלים את החסר,
ליווה אותי כמה ימים טובים עד שנמאס לי!

החלטתי שדי לו להציק לי...
עשיתי פוס והתחלתי לבדוק מה קרה,
מה פתאם הוא צץ לו שוב...

וזה הסיפור בקיצור...
הכל התחיל ממשהו טוב ונחמד.
הצטרפתי לקבוצה בפייסבוק שנקראת "ספרי סקיצות נודדים".

זוהי קבוצה של נשים יוצרות יומנים אמנותיים, (Art Journaling)
ואלה נשלחים בדואר, אחת לשניה.
על כל יוצרת, ליצור 4 עמודים בספר הסקיצות.
עמוד אחד, כפולת עמודים ועוד עמוד אחד כדי שהיוצרת הבאה תמשיך את היצירה.
הנושא על פי הבחירה של בעלת היומן. בד"כ הנושא הוא חופשי.
בתום 12 חודשים, ספר הסקיצות שלי אמור לחזור אלי עם יצירות של עוד 11 נשים.

זה נשמע לי ממש מרגש, מרתק, יצירתי ומאתגר.
כיוון שאני אוהבת לאתגר את עצמי, הצטרפתי לקבוצה, איך לא?

הכנתי ספר סקיצות משלי במו ידיי, כולל תפירת הדפים והכנת הכריכה
ושלחתי אותו לדרכו להמשך המסע.


במקביל, התחלתי לקבל ספרי סקיצות של חברות הקבוצה וליצור בהם.

הספר הסקיצות האחרון שקיבלתי, היה מדהים ביופיו.
ופתאום, הרגשתי שאני מפחדת "לקלקל" את הספר עם היצירות שלי.
ה"אני לא מספיק טובה ולא מספיק מקצועית" זעק קול מתוכי...
הדפוס "אני לא.." קפץ החוצה ובג-ד-ו-ל!
וואו! זה ממש שיתק אותי
בלאק אאוט מוחלט.
מזמן לא חוויתי את ה"אני לא..." בעוצמה כל כך חזקה.
זה הפתיע אותי כל כך...

א-ב-ל,
אחרי כמה ימי באסה... פניתי לעזרה.

חשבתי שהקבוצה בפייסבוק, זה המקום המתאים ביותר לעזור לי לצאת מזה...

כתבתי בקבוצה את תחושותיי ואיך אני מרגישה מול הדפים הלבנים...
כבר בכתיבה ובשיתוף, חשתי בהקלה מסויימת.
קיבלתי מהנשים בקבוצה הרבה עידוד ותמיכה וגם טיפים להמשך.
"ליצור איך ומה שאת אוהבת", חזר מספר פעמים.

נשמתי עמוק והרגשתי שאני יכולה להתמודד עם הדפים הלבנים שמולי.

התחלתי ליצור איך שאני אוהבת, איך שאני יודעת ובעיקר, איך שאני מרגישה.
כי היומנים האלה, הם בעצם ביטוי האמנותי של עצמנו.
וזה כל היופי ביומני הסקיצות- Art Journaling.

חוויתי תהליך העצמה מכיוון לא צפוי ואני מודה על ההזדמנות.
* מזיהוי הדפוס/האמונה המגבילה/המעכבת,
* העצירה וזיהוי הרגש שעולה בי,
* השאלה: מה לעשות?
* בקשת עזרה וקבלתה.
* ההבנה והתובנה ש"להיות אני זה הכי נכון עבורי".

כמה פשוט, כמה מדוייק ומעצים. תודה!

ואלה היצירות העצמה שלי ביומן הסקיצות הזה:
עמוד 1 - (הציור מצד שמאל) להאמין בעצמך וחלומות מתגשמים 

כפולת הדפים -  הציור נעשה בשיטת ציור-ריפוי שלמדתי בשם נוירוגרפיקה. (אני מבטיחה לשתף עוד על השיטה המדהימה הזו. בעזרת הציור הנוירוגרפי)
 מ"אני לא..." ל"אני כן...", תהליך מדהים שעובד ברמת הנוירונים בעזרת הנוירוגרפיקה. כולל דודלים, שאני כל כך אוהבת.

דף נוסף -  שיהיה משותף ליוצרת הבאה, רציתי להעביר הלאה את מה שאני מאמינה ואוהבת לעשות: "זה הזמן שלך" "לנשום, לאזן, להנות,"להאמין בעצמך" ו"להדגיש את הטוב" .

אני משתפת אתכן-ם בחוויה שלי כי
אם זיהיתן-ם דפוס/אמונה שקפץ החוצה פתאום,

קחו את ההזדמנות לצמיחה אישית.
אני כאן אם תרצו בעזרתי.

יש כלים רבים להתמודדות עם התחושה הזו ש"אנחנו לא מספיק טובים ".
עם זאת, אני מבקשת שתזכרו שאתן-ם טובות-ים כפי שאתן-ם,
כפי שאני כן טובה בדיוק כפי שאני.

מאחלת לכן-ם הרבה טובים!

ותודה על זמנכן-ם.
מרסיה

17 ינואר 2019

מסע הגיבורה. מסע הגיבור. מסע של השתנות. השלבים ותרגיל

הפוסט הזה נולד בעקבות שיחה עם בתי מורן. תודה לך, מורן

במהלך אותה השיחה, מסע הגיבור הוזכר.
התחלנו לדסקס על כמני דברים הקשורים למסעות, לגיבור או גיבורה ועוד...

אמרתי לה, שלמדתי ותרגלתי את שלבי מסע הגיבור בלימודי הNLP שלי 
ובלימודי הפוטותרפיה שלי, חוויתי את מסע הגיבור באמצעות צילומים שצילמתי ושגם היא צילמה אותי. זו היתה חוויה חזקה, מרתקת, מרגשת, מלמדת ומלאת תובנות. 
ממליצה בחום להתנסות. סיום הפוסט  ישנו תרגיל להתנסות.

באותו הרגע ידעתי שמסע הגיבור יהיה הנושא של הפוסט הבא שלי.

הנושא מתחבר מצויין לשני הפוסטים הקודמים שלי, 

פתחתי את מחברות הלימודים שלי (פוטותרפיה וNLP) ואת גוגל (כמובן) והתחלתי לאסוף חומר.

אני אוהבת את השלב הזה, שלב איסוף החומרים לכתיבת פוסטים. 
זה השלב שאני מתחילה להיפתח למידע חדש מכל העולם,
ועושה סינרגיה עם הידע שלי... פשוט כיף וסופר יצירתי!

סיפרתי לבתי, שאני כותבת על מסע הגיבורה
היא התלהבה כי לדעתה סיפור המסגרת של מסע הגיבורה שונה מסיפור המסגרת של מסע הגיבור.  יכול להיות שהיא צודקת, אבל זה לא הסיפור שאני רוצה לספר כאן. 
הפעם, אני רוצה להדגיש שכל אחת ואחד מאתנו גיבורות וגיבורים במסע חיינו כאן,
וגם שכל מסע או פעולה מסתיימת בהצלחה או בלמידה. 
ככה אני מרגישה ואת זה אני רוצה לספר בעזרת שלבי מסע הגיבורה!

כן! אני מרגישה גיבורה במסע חיי.

יש חשיבות ללמוד את שלבי מסע הגיבורה/מסע הגיבור.
אלה הם השלבים שאנחנו עוברות כשעלינו לצאת למסע. כל מסע...
אם זה מסע שבחרנו בו או מסע שנכפה עלינו...

חשוב להכיר את השלבים אותם נעבור ונחווה. 
אם נדע מה צפוי לנו במהלך המסע, נרגיש בטוחות, נחשוש פחות ונוכל להצטייד בהתאם. 

נוכל לצאת למסע שכבר קרה בעבר ולזכות בריפוי,
או שנבחר לצאת למסע חדש ומרגש.

אם בחרתי לצאת למסע שכבר קרה על מנת לזכות בריפוי,
במהלך שלבי המסע אספר לעצמי סיפור אחר מהסיפור שאני רגילה לספר על האירועים שכבר קרו בחיי. 
אני מתחילה להסתכל עליהם אחרת 
ובמיוחד, אני מתחילה להרגיש אחרת כלפי הגיבורה של הסיפור. כלומר, כלפי עצמי, כלפי דמויות אחרות וכלפי האירוע.

את המסעות שלי לעבר, אני עושה כדי לרפא פצעים. 
נכון שאני לא יכולה לשנות את העבר,
עם זאת, אני יכולה לשנות איך אני מרגישה כלפי אותה הגיבורה שחוותה את מה שחוותה בסיטואציה המדוברת.
וכאן, בדיוק בנקודה הזו, מתחרש הריפוי, השינוי. וזה מופלא! 
אני מבינה שאני יכולה "לצבוע את הסדקים שלי בצבע זהב" ולהרגיש אחרת. 
כן, יש ריפוי מופלא במסע מהסוג הזה. 
הפצעים מגלידים לאט לאט ועם המון חמלה. 
זה מדהים. ממליצה להתנסות.

את המסעות שלי לעתיד, אני פשוט נרגשת וגם חוששת לצאת אליהם...

ישנם מסעות שאני בוחרת לצאת אליהם ולפעמים, ישנם מסעות שנכפים עלי/עלינו... 
הכרות עם שלבי המסע מקלה עלי/עלינו את המסע דווקא באותם המסעות שנכפו עלי/עלינו.

במסגרת איסוף החומרים לכתיבת הפוסט "מסע הגיבורה", ראיתי את התרשים של תאוריית מסע הגיבור של קמפבל. (המקור- ויקיפדיה)
Heroesjourney-He.svg
מאת רונאלדיניו המלך - נוצר על ידי מעלה היצירה based on קובץ זה הוא יצירה נגזרת של: Heroesjourney.svgCC BY-SA 4.0קישור

וכך כתוב:
בספרותמסע הגיבור הוא מבנה נפוץ של סיפורים המגוללים את סיפורו של גיבור שיוצא להרפתקה, זוכה בניצחון לאחר משברים, ואז חוזר לביתו. 
קמפבל מתאר 17 שלבים של מסע הגיבור. לא בכל סיפור שמשתמשים בכל השלבים; סיפורים עשויים להתמקד באחד מהשלבים או לסדר את השלבים בצורה שונה.
נהוג לחלק את 17 השלבים לשלושה חלקים: היציאה, החניכה והחזרה.
בחלק היציאה, הגיבור מקבל הזמנה להרפתקה, אולם הוא מסרב לצאת אליה. הוא נעזר בדמות של חונך שעוזרת לו לצאת מהעולם המוכר.
חלק החניכה מתחיל לאחר שהגיבור חוצה את הסף אל העולם הלא ידוע, שם הוא עומד בפני מבחנים ואתגרים, לבד או עם בעלי ברית. בסופו של דבר מגיע הגיבור אל המעמקים, המשבר הגדול של ההרפתקה שלו. אז הוא צריך לעבור את המבחן הגדול בו הוא מתגבר על האויב/המכשול, ולאחר מכן הוא זוכה בגמול- כוח קסום, חפץ מיוחד או תובנה חשובה. לאחר מכן הגיבור מנסה לשוב לעולמו עם הגמול שרכש. הוא עשוי להיות נרדף בידי אנשים מהעולם המיוחד והוא עשוי לסרב לחזור, ולעיתים תידרש עזרה חיצונית כדי להציל אותו או לאלץ אותו לחזור.
בחלק החזרה הגיבור חוצה בשנית את הסף שבין העולמות, וחוזר לעולם הרגיל עם הגמול שלו, בו הוא יכול כעת להשתמש לטובת הזולת. ההרפתקה עצמה העניקה לגיבור חכמת חיים וניסיון המשלב את שני העולמות.
זה ההסבר הספרותי של מסע הגיבור 
ועליו מבוסס תרגיל מסע הגיבור בשיטת הNLP וכל שיטה אחרת.
 8 השלבים במסע הגיבור לפי שיטת הNLP:
1.    שלב הקריאה – זו יכולה להיות בעיה או החלטה או תחילתו של כל דבר חדש, שגורם לגיגבור שלנו אי-נחת. והיא יכולה להיות בכל גודל.
2.    שלב דחית הקריאה או קבלתה זו הבחירה שלנו אם להיענות או לדחות את הקריאה. עם קבלת הקריאה, מתלווה אליה התחייבות. ומסע הגיבור מתחיל...
3.    שלב חציית הסף - פירושה כניסה לשטח חדש ולא מוכר. אנחנו יוצאות מאיזור הנוחות שלנו אל הלא נודע. התמודדות עם חוסר ודאות ולקיחת סיכונים.
4.    שלב גיוס המלאכים/מנטור/מציאת בני ברית- הם אותם המשאבים אשר יעזרו לנו להתמודד עם המכשולים לאורך כל המסע. הם יכולים להיות משאבים פנימיים או משאבים חיצוניים.
5.    שלב ההתמודדות עם השדים -  אלה יכולים להיות הקולות הפנימיים העוצרים בעדנו להגשים את עצמנו ואלה יכולים להיות מכשולים חיצוניים.
6.    שלב האתגר הגדולשלב ההשתנות. להפוך את השדים למשאבים ע"י פיתוח מיומנויות, ידע חדש, משאב או כלים מיוחדים.
7.    שלב החגיגה מהנצחון – זה אומר שהשלמנו את המשימה אליה יצאנו. יכול להיות שההצלחה לא תיראה כפי שקיווינו. זו אולי צורה אחרת של למידה וצמיחה שהבאנו איתנו מהמסע, שתורמות להתפתחות האישית שלנו. 
יש לזכור שכל פעולה מסתיימת בהצלחה או בלמידה!
8.    שלב החזרה הביתה – זהו השלב בו נשתף את הסובבים אותנו בידע ובנסיון שצברנו במהלך המסע. אולי לעזור למשהו אחר שנמצא במסע ולשתף את מה שלמדנו.
כמה נקודות לחשיבה...מתוך מסעות הגיבורה שלי, כלומר, מהנסיון האישי שלי.
  •    להשאיר את השיפוטיות מאחור.
  •      לבקש עזרה בכל שלב ושלב.
  •      לזכור שאם עדיין זה לא טוב, זה סימן שעדיין לא נגמר...
  •     אפשר להסתפק בחגיגת הנצחון הפרטי שלנו. 
  •    לא תמיד אנחנו בשלים לשתף עם אחרים את הלמידה שצברנו במסע שלנו. זה יגיע או שלא וזה בסדר גמור.
  • יש לזכור שכל פעולה מסתיימת בהצלחה או הלמידה. 
ועכשיו לתרגיל מסע הגיבור דרך צילום.

זהו תרגיל בטכניקת צילום מתוך כוונה, שעשיתי בלימודי הפוטותרפיה שלי.
ראשית, יש לענות על 6 שאלות הבאות:

     1.    מי הוא הגיבור?
     2.    מה המשימה שלו? 
     3.    מי יעזור לו במשימה?
     4.    מה הם המכשולים בדרכו של הגיבור?
     5.    כיצד יתמודד עם המכשולים?
     6.    מה קורה בסוף?

אחרי שעניתן-ם על השאלות, קחו מצלמה וצלמו את התשובות שלכן-ם.
צלמו את התשובות שכתבתן-ם, זה יכול להיות צילומים בתוך הבית או בחוץ או בטבע או בכל מקום שתרצו.
וצלמו הרבה. אח"כ תוכלו לבחור את הצילומים הכי מתאימים.
תרכיבו את הסיפור של מסע הגיבור/מסע הגיבורה שלכן-ם עם צילומים שבחרתן-ם.

התבוננו היטב בסיפור מסע הגיבור/מסע הגיבורה עם הצילומים שבחרתם. 
האם תוכלו לגלות דברים חדשים על עצמכם? על המסע אליו יצאתן-ם?
לפעמים נכנסים לצילום, דברים שלא שמנו לב אליהם בזמן הצילום...
ופתאם...וואו! "איך לא ראיתי את זה?" "איך לא חשבתי על זה קודם?"

אתן-ם יכולות/ים להראות את מסע הגיבור/מסע הגיבורה לאחרים
 ולבקש זוית ראיה נוספת. תמיד מגלים דברים חדשים ומעניינים...

אני מבטיחה לכן-ם שתופתעו מהתוצאות, מהחוויה ומהתובנות.

אלה הם הצילומים של מסע הגיבורה שלי.
צילומים נבחרים אלה הם התשובות ל6 השאלות. 
הנושא נשאר פרטי. סורי.
הצילומים בהם אני מופיעה, בתי מורן היא הצלמת.
הצילומים האחרים, אני צילמתי.






מאחלת לכם מסע מרתק ומרגש.

ותזכרו שכל פעולה מסתיימת בהצלחה או בלמידה.

להתראות במסע הבא ...
מרסיה
נב: אם תרצי שאנחה אותך במסע הגיבורה שלך, אנא התקשרי ונקבע.

31 דצמבר 2018

Bye Bye 2018


31.12.2018

יום אחרון של שנת 2018.

כתבתי בדף האישי שלי בפייסבוק וביקשתי רעיונות יצירתיים לסיכום השנה.

חברה שהיא קרובת משפחה כתבה לי "בדקי כמה סמ' גדלת..."

צחקתי מההצעה שלה... 
אבל עניתי לה בשיא הרצינות: "נמכתי בסמ'
אבל ברוח, השמיים אינם הגבול... "

ואכן ככה הרגשתי במהלך שנת 2018!
הרוח שבי צמחה והגיעה לגבהים אין סופיים.

שנת 2018 הוציאה אותי לגמרי מאיזור הנוחות.
אם יש דבר כזה "איזור הנוחות" בחיים האלה...
ואני מודה לשנת 2018 על כך.

אני מודה לה על כל התנסות והתנסות שחוויתי.
ובמיוחד, אני מודה לעצמי, שעמדתי בכל התנסות והתנסות.
לא בדיוק עמדתי ... אבל זה הביטוי, לא?

ביום האחרון של שנת 2018, אני לוקחת טוש זהב,
וצובעת בזהב, את כל הסדקים, השברים, הכאבים, הפגמים והצלקות ששנת 2018 השאירה בי, בגופי, בנפשי וברוחי.
ואני בהודייה.

אין לי צורך לסכם את שנת 2018.
היא במילא תסתיים היום ב23:59...

היא תיזכר לי, כשנה שלמרות כל החוויות שחוויתי ושהתרחשו סביבי,
הצלחתי להדגיש את הטוב ולהעצים אותו.
זה נתן לי ולסובבים אותי כוח ועוצמה.

איך עשיתי את זה?
אני חושבת שזו היתה החלטה לא מודעת.
אולי זכרתי תקופות קשות מהעבר
ופשוט רציתי משהו אחר...

לא רציתי לסבול ולכאוב.
רציתי שליטה אבל במובן החיובי.

רציתי לכאוב אבל לא להרגיש מסכנה ומתוסכלת...
רציתי לחוות חוסר אונים אבל לא להרגיש חוסר מסוגלות...

ידעתי שיש בי את היכולות ואת העוצמה לעבור את זה אחרת.
וכך היה!

למרות כל חוסר הוודאות והכאב שלי  ושל הסובבים אותי,
הרגשתי שיש בי את העוצמה לתמוך בי ובאחרים.

ביקשתי עזרה והפעלתי קשרים.
חברות תמכו ועזרו. תודה לכן על כך♥.

למען האמת, אפשר להגיד שצעקתי את המצוקה שהרגשתי
והיקום שמע, תמך ושלח את האנשים הנכונים ברגעים הנכונים.

בזכות כל אלה, אני מדגישה את הטוב בצבע זהב.
כל הצלקות, הסדקים והשברים, אני מייפה בצבע זהב,
כי הם ממשיכים איתי בחיי לשנת 2019.
מסע אל עצמי
ואני מודה על כל מה שיש לי.

את התמונה הזו, פרסמתי בפוסט בפברואר השנה 
וביקשתי שתתנו לתמונה כותרת. 
התמונה הזו מאד מרגשת אותי.
אני בחרתי לתת את הכותרת הבאה "מסע אל עצמי".


לקראת שנת 2019, אני מדגישה את הסדקים בזהב
ומכנה את התמונה "אני והסדקים שלי בזהב".
אני והסדקים שלי בזהב





אני מזמינה אותך להדגיש את הסדקים שבך בצבע זהב,
להדגיש ולהעצים את הטוב
ולהתחיל את שנת 2019 באנרגיות חיוביות להמשך הדרך.

אני רוצה להודות לכל אחת ואחד, על זמנכן-ם ב2018
ואני אשמח שניפגש כאן שוב ב2019.

בהערכה גדולה
מרסיה
נב: רוצות גם להדגיש ולהעצים את הטוב? תתקשרו ונקבע פגישה אישית.
נב1: צביעת סדקים בצבע זהב - אמנות הקינטסוגי היפנית. ניתן לקרוא כאן!

20 דצמבר 2018

קינטסוגי – הסדקים, השברים והיופי הלא מושלם. כולל תרגיל התנסות

ליבי ואני התרגשנו רק מלקרוא את הכותרת הזו...

קראתי את המאמר "פילוסופיית הקינטסוגי היפנית: השברים והפגמים דווקא מוסיפים לנו ערך ויופי"  ומיד התחלתי לעשות גוגל כדי למצוא עוד פרטים על הקינטסוגי הזה ובמיוחד איך עושים את זה.

לא יכולתי להפסיק לחפש עוד ועוד מידע "על השברים, הסדקים ועל הפגמים שמוסיפים ערך ויופי לחיים".

ומאותו הרגע, הרגשתי שאני חייבת ליצור "את זה".

לא אתפלסף הרבה בפוסט הזה, אשאיר את זה לפוסטים הבאים... ;)
כרגע, אני מעדיפה להראות עוד כמה דוגמאות של האמנות עם המסר הכל כך עוצמתי.
בסוף הפוסט, ישנו תרגיל התנסות בשיטה קינטסוגי להנאתנו... וגם מהמקורות שנעזרתי בהם.
דוגמאות של היופי הקינטסוגי

מכאן



האמנית Rachel Sussman מתקנת בצבע זהב סדקים ברחובות.   
היא טוענת, שהסדקים שברחובות, במדרכות ובכבישים זקוקים לתיקון אך הם אינם מטופלים כראוי. כך שסדקים בצבע זהב יקבלו את תשומת הלב הראויה להם. 


צביעה הסדקים בכביש, מזכיר לי את שיטת הציור הנוירוגרפיקה שלמדתי השנה, שעל השיטה אספר עוד בעתיד.

כאן, אפשר לצפות בסרטון (באנגלית) המסביר "איך לתקן כלים שבורים, בשיטת הקינטסוגי". 
עוד מאמר שמצאתי עם כותרת שריגשה אותי: "אוספים את השברים: נחשף סוד הקסם היפני"
כאן כתוב הדבר המרגש הזה: "הטיפול בכלי השבור מתוך חמלה יוצר רגשות הזדהות עם החפץ ומאניש אותו במידה מסוימת. הטכניקה פועלת, כמובן, כמעין משל הומני על היחס שלנו כלפי "שריטות" וטראומה גם אצל אנשים."

אני מודה ליקום ששלח לי את המסר העוצמתי הזה בתקופה זו של חיי.  
הייתי צריכה את זה, תודה!

קינטסוגי - אמנות ופילוסופיית החיים
פירוש המילה קינטסוגי הוא "חיבור הזהב".
היפנים אוספים את השברים של חפצים שנשברים ומדביקים אותם בטכניקה מסורתית עתיקה, בדרך כלל בצבע זהב.
בד"כ, כשחפץ נשבר אצלי, אני פשוט זורקת לפח. ואיך זה אצלך?
על פי התרבות היפנית, השבר ו/או הסדק מוסיף יופי לחפץ, כי הוא חלק טבעי מהחיים ולא הסוף שלהם. 
ומתוך המאמר:
"אמנות הקינטסוגי מסמלת את האמת שתיקון דורש טרנספורמציה", טוען פושצ'אק. היפנים עושים זאת באמצעות אבקת זהב, אחרים עושים זאת על ידי קעקוע, ואנחנו יכולים לעשות זאת בכל דרך יצירתית אחרת שנמצא. העיקרון הוא כזה: לא בוכים על חלב שנשפך - חוגגים אותו. מה שקרה לנו הוא חלק ממי שאנחנו, מרכיב יסודי שעיצב את האישיות שלנו. השברים מספרים על הוותק ועל כוח העמידות שלנו, ולא על התיישנות או על בלאי. אנחנו לא אותו אדם שהיינו בילדות, עברנו שינוי ונמשיך כל הזמן להשתנות, ועם הזמן השינוי יכיל עוד ועוד פגמים. זו הבחירה שלנו אם לצבוע אותם באבקת זהב ולהפוך לשלם הגדול מסך שבריו."

נכון מרגש?
פילוסופיית החיים והאמנות הקינטסוגי נתנו לי עוד זווית מיוחדת להסתכל עלי ועל חיי וללמוד עוד על עצמי.... 
כי גם אני לא מושלמת. 
יש לי אוסף מכובד של פגמים, שברים וסדקים. וככל שהשנים חולפות, הם מתרבים ואף מתעמקים, לא ככה?
וכמה זה מעצים אותי לחשוב שאותם הפגמים מוסיפים לי ערך ויופי... מדרגש!

נוכל לבחור לצבוע אותם בזהב ונפאר אותם או שלא. זו הבחירה שלנו...רק שלנו.
אנחנו כל הזמן משתנות ומשתנים.
אנחנו כל הזמן צוברות וצוברים שברים וסדקים.
הם חלק בלתי נפרד מאתנו ומהשינוי שלנו בחיים.
בואו נכבד אותם, נחבק אותם ונהיה גאים בהם.
קינטסוגי – לחיי היופי הלא מושלם
תודה!

ועכשיו לתרגיל התנסות בשיטת הקינטסוגי:

החומרים הדרושים: תמונה יפה, דף לרקע, דבק וטוש בצבע זהב.

אופן ההכנה:

תקרעו את התמונה;

הרכיבו את התמונה על הדף כשיש רווח קטן בין הקרעים;

צבעו את הסדקים/שברים בטוש בצבע זהב

ותהנו מהיופי הלא מושלם.




הקליקו על הריבוע המסומן באדום, כדי לצפות בסרטון במסך מלא.


בהצלחה ובהנאה.

אשמח לקרוא את התגבות על הפוסט וגם לראות את היצירות הקינטסוגי שלכן-ם.

תודה על זמנכן-ם

מרסיה

מקורות המידע נוספים, שעזרו לי בכתיבת הפוסט הזה: