ביום שישי ה31.7.26, אירחתי אצלי בבית
שלוש משתתפות יקרות למפגש נוירוגרפיקה פרונטלי.
אחת מהן היא משתתפת ותיקה שלי, שקיבלה
באותו יום תעודת הוקרה לרגל סיום קורס משתמש נוירוגרפיקה.
שתי משתתפות נוספות הגיעו זו הפעם הראשונה – בת ואמא בת 89.
אני חושבת שהתרגשתי לארח אותן לא פחות
משהן התרגשו להגיע להתנסות בנוירוגרפיקה.
היו אלה שלוש שעות עוצמתיות ומרגשות.
כל אחת בחרה נושא שהיה קרוב לליבה,
ודרך הקווים והצבעים יצאה למסע אישי של התבוננות, עם תובנות שאני מאמינה שימשיכו
להדהד גם בהמשך.
בכל פעם מחדש אני נזכרת שהנוירוגרפיקה
היא הרבה מעבר לציור.
מעבר לקווים, לצבעים ולציורים שנוצרו,
נוצר גם מרחב שמאפשר לעצור לרגע, להקשיב לעצמך ולתת מקום למה שמבקש לעלות.
אנחנו עצרנו לרגע את המרוץ, פגשנו את
עצמנו דרך הקווים והצבעים ויצאנו עם תחושה של יותר בהירות, רוגע וחיבור.
הן חוזרות כי הן נותנות לעצמן משהו
שבשגרת החיים כמעט תמיד נדחק הצידה.
אלה הן שלוש שעות שבהן אף אחת לא
מבקשת מהן דבר.
לא צריך להספיק.
לא צריך להוכיח.
לא צריך להיות "טובה".
רק להיות!
ואני חושבת שלפעמים, דווקא המתנה
הפשוטה הזאת היא זו שמאפשרת לנו לחזור הביתה קצת אחרת, עם קצת יותר שקט בלב, וקצת
יותר מקום לעצמנו.
אם גם את מרגישה שמתחשק לך לתת לעצמך
בוקר כזה, אני כבר מתחילה לתכנן את המפגש הפרונטלי הבא.
רוצה להיות בין הראשונות שמקבלות
עדכון? מוזמנת לשלוח לי הודעה בוואטסאפ, ואשמח לעדכן אותך כשאפתח את ההרשמה.
אשמח מאוד לפגוש גם אותך. 💜
ועד אז, תזכורת קטנה גם עבורך:
תרגיל 40 העיגולים בנוירוגרפיקה הוא דרך נפלאה לשמור על היד בתנועה, לטפח את היצירתיות ולחזק את
החיבור לעצמך.
(הנה הקישור לתרגיל 40 העיגולים
בנוירוגרפיקה - https://lp.smoove.io/ijnh).
לפעמים כמה דקות של קווים ועיגולים הן
כל מה שצריך כדי להזכיר לעצמנו לעצור, לנשום ולפגוש את עצמנו מחדש.
שלך, מרסיה 
