במקום פריצת דרך - קיבלתי פריצת דיסק.

חזל"ש הגיע ובתכנון שלי היה לפרוץ קדימה!

במקום זה קיבלתי "פריצת דיסק בגב התחתון". וואוצ'...

הגוף שלי הוציא לי כרטיס אדום כי לא שמתי לב לסימנים מוקדמים...
המחצית העליונה של הגופנפש שלי לא היה מסונכרן עם
המחצית התחתונה של הגופנפש.

התוצאה - כאב כואב...

מגבלה תיפקודית, תסכול, כעס, תחושה של "לא מגיע לי" ועוד...

סופית הצטרפתי ל"מועדון מכובד מאד".

אחרי הכעס, הבנתי שהכאב הגיע כדי לעורר אותי!!

אחרי ההלם הראשוני "למה זה קורה לי ודוקא עכשיו?",

הגיע השלב של ה"חפירות", השיחות עם הגוף, לשימת לב לסימנים שהגוף מאותת לי ומודעות... (בינינו, זהו תהליך מרתק, שעלי להחזיר אותו לסדר היום שלי...)

זהו שלב של המתנה שהכל יחלוף ושאצליח לחזור לחל"ש הפרטי והלא כואב שלי...(נ.ב. בזמן כתיבת שורות אלה, זה עדיין לא חלף).

 איך אנהל שיחות עם הגוף שלי בעקבות "כרטיס האדום" שקיבלתי ממנו, כשהכל כל כך כואב? איך אני עושה את זה? במקביל לפניה לגורמים מוסמכים ורשמיים, עשיתי את מה שלמדתי לעשות בתרגילי מוח ובתטא הילינג: סריקת גוף ושחרור מתחים. זה היה מאתגר כי לא מצאתי אף תנוחה נוחה עבור עצמי...

זהו התהליך לסריקת גוף ולשחרור ממתחים:

1. עומדת או יושבת או שוכבת, שיהיה לי נוח ולא כואב.
2. עוצמת עיניים ולוקחת 3 נשימות עמוקות.
3. מתחילה לסרוק את הגוף מכיוון הראש לכיוון הרגליים: האם יש מקום כואב? האם יש מקום שמרגיש לי דחוס או מתוח? האם יש מקום ש"קורא" לי?
4. אני מזהה את המקום ומניחה יד עליו וממשיכה לנשום למקום.
5. אני נשארת במצב של רגיעה כדקה/שתיים (או כמה שבוחרים) ומקשיבה לגוף שלי.

דברים עולים/מחשבות צצות וממשיכה לנשום.
6. לוקחת שתי נשימות עמוקות, פוקחת עיניים וחוזרת לכאן ועכשיו עם חיוך.
7. בסיום, אני מודה לכאב (במקרה שלי-פריצת הדיסק) שהגיע כדי להעיר אותי.

זהו תהליך קצר, שאפשר לשלב אותו בסדר היום שלנו.

אני ממליצה לקחת עוד דקה-שתיים ולכתוב את מה הרגשתם ומה עלה בנו במהלך הסריקה.

התהליך עוזר לנו להתמקד, לשים לב לעצמנו ולשחרר מתחים שנאגרו בגוף (או בחלק מסויים בגוף).

למשל, עניין ההודיה לפריצת הדיסק שהעירה אותי, היא תוצאה של ה"שיחה הראשונה" שלי עם הגוף שלי.

חשבתי "למה להודות לפריצת הדיסק שגורמת לי לכאב?" זהו! זו בדיוק הנקודה! 

זוית אחרת לנושא... תהליך סריקת הגוף גרם לי לחשוב אחרת והבנות חדשות הגיעו. 

"פריצת הדיסק" שלי גרמה להתעסקות  רבה בנושא ובמשמעויות הנלוות (רפואיות, פיזיות, רגשיות ועתידיות).

כיום, אני נמצאת כחודש וחצי לאחר פריצת הדיסק,

כמעט ואין לי כאב למרות שקשה לשבת לאורך זמן מול המחשב (בעיקר).

לומדת יציבה מתאימה לי, הליכה, ישיבה, קימה, תרגילים לשרירי הליבה ועוד...

לומדת ומאמצת הרגלים התנהגותיים חדשים המשפיעים על "מרסיה הוליסטית"...

כן, אני מודה לפריצת הדיסק שלי.

אשמח לשמוע אם חוויתם משהו דומה ואם יש לכם טיפים לחלוק...

תודה ולהשתמע

מרסיה