האם אני לא חושבת? הֶרְגֵּל – ידיד ואויב?

הֶרְגֵּל – ידיד ואויב.

 אני רוצה להתוודות – לא הצלחתי לשנות את ההרגל שלי.

לא הצלחתי לשנות את ההרגל שלי של פתיחת המחשב על הבוקר וצלילה לתוך המיילים והפייסבוק... ואני מאשימה את "הטייס האוטומטי" שלי ויש לי גם תירוץ נוסף...לא מצאתי עדיין בחנויות את הטיימר הנכון. כלומר, בלי טיימר, איך אדע שכבר חלפו רבע שעה??

אני לתומי חשבתי, שאם אתחום פרק זמן מדוייק לפתיחת מיילים ועידכוני הפייסבוק לרבע שעה, אצליח להכניס את השינוי בקלות. אז, חשבתי!!!

חשבתי שאצליח להכניס שינוי קטן מבלי לשלם מחיר כבד מדי. כאילו לעשות שינוי מבלי לשלם את מחיר השינוי... אז, חשבתי!!!

כן, קראתם היטב...אני לא הצלחתי לעמוד באתגר הזה! 
האם דבר כזה קרה לכם גם?
להמשך קריאה ...

מאז "הכישלון" או במילים אחרות "אי עמידה ביעד", יש לי תחושה, שאני "מבלה" יותר זמן מול המחשב ודוחה את המשימות שלי למתישהו, לאחר כך, לעוד שניה ואני סוגרת... מכירים את זה? דחיינות?

אני בטוחה, שאם היה לי בוס "על הראש", זה לא היה קורה. ברור!! כי זה לא קרה כשהייתי שכירה!  

היום, כשאני עצמאית, הזמן עומד לרשותי וכלי העבודה שלי הוא המחשב, אז אני "מרשה לעצמי להתגמש". למען האמת, יותר מדי גמיש לי...

וזה מביא אותי ישר לנושא האהוב עלי - הֶרְגֵּלים. 

אני צריכה/רוצה/משתוקקת לאמץ הֶרְגֵּלים של עצמאיים ולהתפטר מהֶרְגֵּלים של שכירה. 

להקדיש רק רבע שעה למיילים ולעידכוני פייסבוק על הבוקר – הוא בעיניי הרגל ראוי לעצמאי.

איך מתמודדים עם זה?

לפי התגובות שקיבלתי, כולנו מתמודדים עם עניין ההֶרְגֵּלים, הטייס האוטומטי והכנסת שינויים.

נוגה בתגובתה, מזכירה לי ש"אשמה היא גם הֶרְגֵּל והיא מוסיפה חטא על פשע"  ומציעה "למגר את האשמה לאלתר!". (רעיון מצויין לסטיקר, לא?)

אני יכולה לספר לכם, שבימים שניסיתי להקציב רבע שעה למיילים ולעידכוני פייסבוק ולא הצלחתי לעמוד ביעד הזה – רגשות האשמה פמפמו בי...תאמינו לי, לא כיף!!! כי בנוסף לאשמה, באו לביקור "חברים ותיקים" נוספים...חגיגה ממש! 

למרות כל המודעות שלי– "הם" שוב הופיעו לחגיגה.

אבל, פתאם מגיע הרגע, שבו אני מבינה וחשה, שאני נמצאת על "הטייס האוטומטי" שלי ולא מצליחה לחשוב.  

כן, אני לא חושבת. אבל, מה זאת אומרת אני לא חושבת?!?

הרי, יש לי מלאי של מחשבות בראש. תראו כמה מחשבות יש לי בראש ורובן אתם קוראים אותן...

כבר הבנתי שלא מספיק לי לזהות את ההֶרְגֵּל שאני מעוניינת לשנות...

ולא מספיק לדעת איך הֶרְגֵּלים פועלים: הֶרְגֵּלים פועלים מהמוח ההישרדותי (ה"טייס האוטומטי"). ואם לומדים הֶרְגֵּל חדש - הוא פועל מהמוח החושב.

אלה תובנות חשובות כדי שאצליח לאמץ שינוי חדש, אבל אצלי זה לא מספיק כי העובדה היא שלא הצלחתי לעמוד באתגר!!

אני מרגישה וחשה בלבול ותסכול... 

מצד אחד, אני מבינה את החשיבות של הכנסת השינוי לסדר יומי, אך אני לא "מצליחה לשלם את המחיר", כלומר - לבצע אותו. 

אני חושבת שה"טייס האוטומטי" שלי גובר על המוח החושב, על השכל שלי.
ואני תוהה- איפה השכל שלי? איפה "אני"? אז, יצאתי לחפש את השכל שלי...

יצאתי שוב לחפש את אותו הדבר שחסר לי, חוץ מהטיימר, 

כדי שאצליח בהכנסת השינוי לחיי, לאמץ הרגל חדש ולהתמיד בו.

נתקלתי באיש-המקל של ד"ר תורמן פליט. אולי הוא יוכל לעזור לי להבהיר כמה דברים על המחשבות שלי.

על איש-המקל, ברשומה הבאה...

אשמח לקרוא איך אתם "עושים את זה"!

איך אתם מצליחים להכניס שינוי לחייכם ולהתמיד בהרגלים החדשים?

איך אתם מצליחים להכניס שינוי מבלי לשלם את המחיר?

תודה על זמנכם.

חג שבועות שמח וסוף שבוע נעים

♥מרסיה