11 נובמבר 2016

התבוננות. ותרגיל לחידוד יכולת ההתבוננות

קיבלתי את התמונה הזו מחבר שיודע שאני אוהבת לצלם.

מדי פעם הוא שולח לי תמונה שצילם בדרך ל...

התמונה הזו מצאה חן בעיניי וזו הזדמנות נהדרת לשתף אתכם בלימודי הפוטותרפיה שלמדתי בתחילת השנה.

התמונה הזו היא בעיניי דוגמה טובה לאושר הסיפורים וחוויות שאפשר לדמיין ולספר כשמתבוננים בה...

פוטותרפיה, מה זה?
בתחילת השנה, נרשמתי לקורס פוטוטרפיה ווידאותרפיה.
סיקרן אותי להבין מה קורה לנו, כשהזמינות לצילומים היא מיידית והתוצאות הן איכותיות.
כן! אני מדברת על צילום במצלמה בטלפון שברשותנו.
כמה קל ופשוט לצלם היום...איזה כיף!
אבל, מה אנחנו כבר עושים עם כל "הביטויים הויזואליים והחוויתיים שלנו"...
נכון שהתוצאה היא איכותית ומיידית, קל לעשות עיבוד תמונה, אפשר למחוק אותן, אין צורך לפתח אותן והן נשמרות (נקברות אולי?) היטב בטלפון ו/או במחשב. לא ככה?

סיקרן לדעת מה עוד אפשרי להפיק מכל התמונות שאני מצלמת...
כבר בתחילת הלימודים, למדתי שמטרת הפוטותרפיה היא להפוך את הצילום לכלי טיפולי. את זה ידעתי כשנרשמתי לקורס. עם זאת, רציתי להבין מה עוד אפשרי...
צילום סטילס עוזר ליצור תקשורת לא מילולית עם עצמנו ועם הסביבה.
זוכרים ש"תמונה שווה יותר מאלף מילים"?
אפשר גם ליצור דיאלוג בין צילום סטילס עם תחומים אומנותיים נוספים, כמו וידאו, ציור, פיסול ועוד...  זה מקסים ומרגש ליצור בשילוב אמנויות אחרות.

אבל, מה שהכי מצא חן בעיניי במהלך הקורס היא חידוד היכולת להתבונן.
פשוט לעצור, לקחת תמונה בידיים, להתבונן, להסתכל ולראות. ולחוות, ולחוש, ולשמוע, ולדמיין.
לאחוז תמונה בידיים ולהתבונן בה, זו חוויה המערבת את כל החושים שלי ומפעילה את הדמיון שלי.
והסיפורים מתחילים לזרום...
ואת החוויה הזו רציתי לשתף אתכן/ם.

נתחיל מההתחלה... מתי בפעם האחרונה פיתחתם תמונה והחזקתם אחת כזו בידיים?
שנים לא עשיתי את זה. 
זה היה מרגש ללכת שוב לחנות צילום, לבחור ולפתח תמונות לצורך התרגילים שקיבלנו.
מומלץ לנסות את זה בבית...

תרגיל לחידוד יכולת ההתבוננות
אם תשאלו אותי איך משפרים את יכולת ההתבוננות שלנו, התשובה היא פשוט בוחרים תמונה, מתבוננים בה ומתחילים להפעיל את הדמיון. זה הכל!
ועוד משהו חשוב – להנות! להנות מהחוויה.

שנמשיך?
זו התמונה שקיבלתי והיא "דיברה אלי". כיוון שאני אדם מנומס, כשמדברים אלי אני עונה.
וכך נוצר הדיאלוג ביני לבין התמונה לבין הדמיון שלי...

הדיאלוג מתקיים על ידי שאילת שאלות שאני ממציאה כדי לספר סיפור שאני בוחרת לספר...
וכמו שאתם יודעות/ים, יש אין-סוף אפשריות.

נחזור לתמונה, מה הדבר הראשון שמשך את עיניכן/ם?

כשאני התבוננתי בתמונה... הדבר הראשון שראיתי הוא התריס/הסורג שחוצץ בין הפנים והחוץ.
שמתן/ם לב שהוא תופס את כל התמונה? 
למרות שהוא לא סגור עד הסוף ויש תאורה בפנים, האם אפשרי להיכנס? האם אפשרי לצאת?
מעניין אם הסורג נסגר עד הסוף ואי אפשר לראות את פנים החנות או שיש בו רווחים וניתן להמשיך לראות את כל הספרים שישנם בתוך החנות למרות שהסורג מורד?

בפנים אני רואה המון ספרים ובחוץ אני רואה אישה אחת וילד אחד. 
האם העושר נמצא בפנים? האם הכמות מנצחת? או אין חשיבות...

האישה נראית לי מאוכזבת, לפי שפת הגוף שלה, גם לכן/ם?
או אולי היא חסרת סבלנות כי היא מחכה למשהו שבתוך החנות או שהיא מחכה שהחנות תיפתח? 
מעניין מה עובר לה בראש... או מה יש לה בתוך התיק הירוק היפה שלה שמתאים לשמלתה. 
אילו פריטים נמצאים בתוך שקית הניילון שלה...

מסקרן אותי לדעת אם הספרים שנמצאים על מדפים "מקנאים" בספרים שנמצאים בתצוגה המרכזית?

והילד? האם הוא קשור לאישה שמופיעה בתמונה או שהוא בכלל מסיפור אחר?

וזה כל התרגיל. נכון שאפשר להמשיך עוד ועוד...
אבל, התרגיל עוזר לנו לשפר את יכולת ההתבוננות שלנו. בכל דבר, לא רק בתמונות.

להתבונן בתמונה, לשאול שאלות, להפליג בדמיון ולבנות סיפור מרתק, מרגש, מותח, מצחיק – נא למחוק את המיותר ובעיקר להנות מהחוויה. 
זו פעילות נהדרת ומומלצת לעשות עם כל המשפחה. אם תנסו ובטוח תהנו!

תודה שנשארתן/ם איתי עד כאן...

אשמח אם תשתפו אותי בתמונה שבחרתן/ם לחדד את יכולת ההתבוננות שלכן/ם.
אני אהיה כאן להנות מהסיפורים שלכן/ם ולהמשיך לספר סיפורים חדשים.
אם תעבירו הלאה, גם אחרים יהנו מחידוד של יכולת ההתבוננות שלהם. לא ככה?

תודה וסוף שבוע נעים

מרסיה