כשרוקדים סמבה בקרנבל, יש רגע כזה שבו מפסיקים לחשוב על הצעדים
ופשוט נותנים לקצב להוביל. זה משהו בגוף של הרקדנים,
הגמישות להגיב לכל מה שקורה, למכשול שבדרך או לשינוי הקצב,
בלי לאבד את שיווי המשקל ובלי להפסיק לחייך.
בברזיל קוראים לזה Ginga ג'ינגה , הזרימה הזו שבין הגוף למוזיקה.
ואני שואלת את עצמי...
איך אני לוקחת את החופש הזה, את התחושה שהכל אפשרי,
אל תוך היומיום שלנו? לתוך הרגעים שבהם אין מוזיקה
ואין תחפושות?
איך נשארים בזרימה, כשהשגרה הופכת נוקשה,
כשהמטלות
לוחצות או כשהמעברים מרגישים לנו חדים מדי (כמו "מצב הרוח האפור" של
אחרי הקרנבל)?
מצאתי את התשובה בשפת הנוירוגרפיקה.
בנוירוגרפיקה, אני יכולה:
- לעגל פינות חדות – להפוך את הכאוס למשהו הרמוני ולהרגיש רוגע עמוק.
- לצייר קווים נוירוגרפיים – לתת לטוש להתפתל ולזרום לנתיבים חדשים שמפתיעים אותי בכל פעם מחדש.
- לצבוע בצבעים עזים – להשתחרר מהביקורת הפנימית ולמצוא מחדש את השמחה שבצבע.
ואיזה כיף זה לסיים עם יצירה יפה ואסתטית שציירתי במו ידיי,
כאילו הטושים שלי רקדו סמבה על הדף!
ובין לבין, מתקבלים מסרים, הבהרות
ותובנות שמזכירות לי: הכל אפשרי עבורי!
בדיוק כמו בסמבה, הסוד הוא לא בצעדים המושלמים,
אלא בדרך שבה אנחנו מתחברות לקצב הפנימי שלנו, לא ככה?
ועכשיו תורך!
בסופ"ש הקרוב, אני מזמינה אותך להניח לראש הלוגי שמתכנן הכל,
ופשוט לתת ליד שלך לרקוד על הדף.
לא צריך לדעת לצייר, בדיוק כמו
שלא צריך להיות רקדנית מקצועית כדי להרגיש את הקצב בלב.
ספרי לי אילו פינות תרצי לעגל ואולי יחד נמצא את הקו שיוביל לזרימה חדשה בחייך.
באהבה ובקצב הלב,
מרסיה בריר💜
מנחת סדנאות נוירוגרפיקה וכלים יצירתיים
מלווה נשים בתהליכי יצירה, חיבור לעצמן ולרוגע
📩 marciabarir@gmail.com| 📞 050-5919599
===> חנות שיעור מוקלט בנושא אהבה עצמית – הביטוי הנוירוגרפי
==> לחוברת במתנה "10 פעילויות יצירתיות לשינוי חיובי",
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך.
מרסיה