31 מאי 2013

להיות נוכחת...Be present

למה כדאי לשים לב ולהיות נוכחת...
ביום רביעי האחרון, קיבלתי תזכורת  למה כדאי לי להיות נוכחת ולא רק להימצא...
זהו הסיפור: הכנתי עוגה שמזמן לא אפיתי כך שהקפדתי לשים לב שכל המרכיבים נכנסו פנימה. יש! העוגה מוכנה, נחה לה בתבנית וממתינה לטמפרטורה המדוייקת להיכנס לתנור...

נראה היה לי, שזהו הזמן האידיאלי להתחיל לסדר ולארגן את הדברים במקום (זה מה שנקרא "להיות יעילה"...), לא? זהו, שכנראה שלא...
image:www.deborahwilliamson.co.uk
זהו הרגע שעברתי ל"אוטומט" שלי והמחשבות החלו לנדוד...ולנדוד... עד שצנצנת אבקת המרק נשמטה מידיי ונשפכה על השיש, על הרצפה וה"תאונה הקטנה" החזירה אותי מיד למציאות! אוי...איזה לכלוך... אבל, לפחות, העוגה נצלה!!! איזה מזל...

הודיתי ליקום על "השיעור המצומצם" שחוויתי זה עתה, הכנסתי את העוגה לתנור והתחלתי לנקות את כל הבלאגן תוך הודיה למזלי הטוב... למחרת בבוקר, העוגה "נדדה" לצבא יחד עם הבן...לידיעתכם, הביקורות על העוגה היו נלהבות.

אז למה בעצם, אנחנו מתקשים להיות נוכחים ברגע מסויים? הרי, אנחנו כבר יודעים שאנחנו האחראים לבריאת המציאות של חיינו בכל רגע ורגע...ובכל זאת, אנחנו והמחשבות שלנו יותר נודדים אי-שם מאשר נוכחים כאן ועכשיו...
ואיך זה קורה?
המוח האנושי שלנו, המוח, אוהב לייצר מחשבות והרבה... ואנחנו, בני האנוש, אוהבי המחשבות מרשים לו... אנחנו אוהבים "לטחון" מחשבות על העבר, עם שלל הרגשות הנלווים: כעס, עלבון, אשמה, לפעמים גם שמחה ועוד. אנחנו אוהבים את המחשבות המפחידות על העתיד: "מה יהיה?" ומרוב התעסקות על המחשבות העבר והעתיד, אנחנו שוכחים לשים לב לרגעי ההווה... הם חולפים ביעף, הם אינם מורגשים ובעיקר – נשכחים במהירות... וזה בדיוק מה שקרה לי כשהחלטתי לסדר את המטבח בזמן שהעוגה חכתה לתורה להיכנס לתנור...המחשבות שלי ואני התחלנו לנדוד...
אז מי האחראי לייצור ההמוני של מחשבות ורגשות?
נכון, אנחנו האחראים הבלעדיים!!! למעשה, אנחנו אמורים להיות יותר נוכחים כאן ועכשיו ורק מדי פעם לנדוד לעולם המחשבות והחשיבה. למעשה, עבר והווה מתרחשים רק במוח שלנו... והמציאות היא אחרת, ראו מקרה שלי עם העוגה/צנצנת אבקת המרק. ערכת "רמזור מה שלומי?", שהצגתי בפוסט הקודם, באה להזכיר ולהדריך אותנו לשים לב לעצמו, להיות נוכחים ולחוות את הרגע כאן ועכשיו...
ואם הגעתם עד לכאן, בואו ביחד נעצור לרגע, נשים בצד את המחשבות שלנו ונשים לב לנשימות שלנו... ונקשיב למקצב שלהן... הן מהירות? איטיות? שטוחות? עמוקות? נסתכל סביב ונפעיל את כל החושים כדי להרגיש את העוצמה של הרגע הזה...איך זה מרגיש לכם להיות נוכחים, לפגוש את עצמכם ולחוות את הרגע כאן ועכשיו?
למדתי את הלקח. מדי פעם, היקום דואג להזכיר לי...להמשיך ולהגביר את המודעות להיות נוכחת כאן ועכשיו! וזה בסדר כי עדיין לא מצאתי את הכפתור ש"מכבה" את כל המחשבות והרגשות שלי... 

אני מגבירה את המודעות שלי להיות נוכחת וזהו ה- Present(=מתנה) שלי.

אשמח אם תשתפו אותי החוויות שלכם להיות נוכחים ברגע מסויים.

סופ"ש מלא נוכחות.
להתראות בפוסט הבא,
מרסיה