להיות נוכחת...Be present

למה כדאי לשים לב ולהיות נוכחת...

ביום רביעי האחרון, קיבלתי תזכורת  למה כדאי לי להיות נוכחת ולא רק להימצא...

זהו הסיפור: הכנתי עוגה שמזמן לא אפיתי כך שהקפדתי לשים לב שכל המרכיבים נכנסו פנימה. יש! העוגה מוכנה, נחה לה בתבנית וממתינה לטמפרטורה המדוייקת להיכנס לתנור...

נראה היה לי, שזהו הזמן האידיאלי להתחיל לסדר ולארגן את הדברים במקום (זה מה שנקרא "להיות יעילה"...), לא? זהו, שכנראה שלא...

image:www.deborahwilliamson.co.uk

זהו הרגע שעברתי ל"אוטומט" שלי והמחשבות החלו לנדוד...ולנדוד... עד שצנצנת אבקת המרק נשמטה מידיי ונשפכה על השיש, על הרצפה וה"תאונה הקטנה" החזירה אותי מיד למציאות! אוי...איזה לכלוך... אבל, לפחות, העוגה נצלה!!! איזה מזל...

הודיתי ליקום על "השיעור המצומצם" שחוויתי זה עתה, הכנסתי את העוגה לתנור והתחלתי לנקות את כל הבלאגן תוך הודיה למזלי הטוב... למחרת בבוקר, העוגה "נדדה" לצבא יחד עם הבן...לידיעתכם, הביקורות על העוגה היו נלהבות.

אז למה בעצם, אנחנו מתקשים להיות נוכחים ברגע מסויים? הרי, אנחנו כבר יודעים שאנחנו האחראים לבריאת המציאות של חיינו בכל רגע ורגע...ובכל זאת, אנחנו והמחשבות שלנו יותר נודדים אי-שם מאשר נוכחים כאן ועכשיו...

ואיך זה קורה?
המוח האנושי שלנו, המוח, אוהב לייצר מחשבות והרבה... ואנחנו, בני האנוש, אוהבי המחשבות מרשים לו... אנחנו אוהבים "לטחון" מחשבות על העבר, עם שלל הרגשות הנלווים: כעס, עלבון, אשמה, לפעמים גם שמחה ועוד. אנחנו אוהבים את המחשבות המפחידות על העתיד: "מה יהיה?" ומרוב התעסקות על המחשבות העבר והעתיד, אנחנו שוכחים לשים לב לרגעי ההווה... הם חולפים ביעף, הם אינם מורגשים ובעיקר – נשכחים במהירות... וזה בדיוק מה שקרה לי כשהחלטתי לסדר את המטבח בזמן שהעוגה חכתה לתורה להיכנס לתנור...המחשבות שלי ואני התחלנו לנדוד...

אז מי האחראי לייצור ההמוני של מחשבות ורגשות?
נכון, אנחנו האחראים הבלעדיים!!! למעשה, אנחנו אמורים להיות יותר נוכחים כאן ועכשיו ורק מדי פעם לנדוד לעולם המחשבות והחשיבה. למעשה, עבר והווה מתרחשים רק במוח שלנו... והמציאות היא אחרת, ראו מקרה שלי עם העוגה/צנצנת אבקת המרק. ערכת "רמזור מה שלומי?", שהצגתי בפוסט הקודם, באה להזכיר ולהדריך אותנו לשים לב לעצמו, להיות נוכחים ולחוות את הרגע כאן ועכשיו...

ואם הגעתם עד לכאן, בואו ביחד נעצור לרגע, נשים בצד את המחשבות שלנו ונשים לב לנשימות שלנו... ונקשיב למקצב שלהן... הן מהירות? איטיות? שטוחות? עמוקות? נסתכל סביב ונפעיל את כל החושים כדי להרגיש את העוצמה של הרגע הזה...איך זה מרגיש לכם להיות נוכחים, לפגוש את עצמכם ולחוות את הרגע כאן ועכשיו?

למדתי את הלקח. מדי פעם, היקום דואג להזכיר לי...להמשיך ולהגביר את המודעות להיות נוכחת כאן ועכשיו! וזה בסדר כי עדיין לא מצאתי את הכפתור ש"מכבה" את כל המחשבות והרגשות שלי... 

אני מגבירה את המודעות שלי להיות נוכחת וזהו ה- Present(=מתנה) שלי.

אשמח אם תשתפו אותי החוויות שלכם להיות נוכחים ברגע מסויים.

סופ"ש מלא נוכחות.

להתראות בפוסט הבא,

♥מרסיה

למה חוסר וודאות גורם לנו לסבל?

בפוסט הקודם, התוודאתי בפניכם ש"השנה, אני מתקשה לחזור "לשגרה לאחר החגים"... 
ביחוד, כי אני מנהלת עסק עצמאי ואני שומעת הרבה: "תתקשרי אחרי החגים...". 
כשאני שומעת את זה, מיד אני חשה את המתח בגופי. 
כן, חוסר הוודאות גורם לי לסבל. 
המחשבות מתחילות להתרוצץ במוחי ומציפות פחדים, חרדות וספקות. 
דפוסים ודעות צצים וקופצים משום מקום. 
אני במתח, אני מוצפת ואופס...אני יוצאת מאיזון. מוכר לכם?

טוענים ש"אנחנו חיים בעידן של חוסר וודאות" ושינויים מתרחשים בו בקצב הולך וגובר...
אז איך, לעזאזל, אצליח להפוך חוסר וודאות לדרך חיים אם אני תוצר של חינוך לוודאות?

בחרתי בגלולה האדומה (בהשראת סרט מטריקס) 
והגעתי לארץ הפלאות כדי לגלות את עומקה של מערת הארנב... ), 
 להכיר בקיומו של חוסר וודאות, 
לדעת "איך לאכול אותו" וללמוד איך לנהוג בו. 
אשתף אתכם במחשבות ובתובנות שלי...

כתוצר של חינוך לוודאות, לימדו אותי ש"נכון עבורי" דברים מוכרים, קבועים, בטוחים וידועים מראש. 
היום, אני כבר יודעת, שבחיים האמיתיים זה לא עובד ככה... 
ישנן "הפתעות" שפוגעות ביציבות שלי בכל תחומי החיים: בריאות, עבודה, משפחה, עסקים ועוד. 
"הפתעות" אלה גורמות למצבים של חוסר וודאות. 
כשזה קורה, אני יוצאת מאיזון! אנחנו יוצאים מאיזון!
המוח מזהה שזהו מצב מסוכן, נכנס למצב השרדותי והתגובות הן אוטומטיות. 
זהו שלב בו המחשבות מתחילות להתרוצץ.
זהו שלב בו אנו חשים בלבול והרבה מתח בגוף.
 זהו שלב בו השאלה המרכזית היא: "מה יהיה?" 
ואין תשובה...כי אין עם מי לדבר...והכל מפחיד!
כאמור, זהו שלב בלתי נסבל! 
בקיצור, חוסר וודאות גורם לי לסבול!!! מוכר לכם?

אני יודעת שהרבה ספרים נכתבו בנושא.
 אני יודעת שניתן למצוא הרבה מידע ועצות באינטרנט, 
ואפילו אני מדריכה איך לצאת ממצבים כאלה במהירות  
אך, למרות זאת, טרם הספיקותי להתנסות בחוסר וודאות כדרך חיים,
 כששינויים מתרחשים סביבי כל הזמן. ואתם?

יצאתי לדרך ללמוד למה חוסר וודאות גורם לנו סבל.
רוצה לחקור האם וודאות בכלל קיימת? 
איך מתמודדים במצבים של חוסר וודאות? 
איך הופכים חוסר וודאות לדרך חיים?

החדשות הטובות הן שחוסר הוודאות לא גורם לנו סבל. כן! כן!
מה שכן גורם לנו לסבל, הן הפרשנויות שאנחנו מעניקים למצב של חוסר וודאות בו אנחנו נמצאים. כן! כן!

ככל שנפרשן את המצב "טוב" יותר, נהיה מוטרדים יותר! קראתם נכון!
למשל, כשאני שומעת "תתקשרי אחרי החגים..." 
אני מיד מוטרדת מהמחשבה כי אני כבר לא בטוחה מה יהיה מחר או אחרי החגים בקשר לתעסוקה...
והמחשבות מתחילות להתרבות 
ואני מוצאת את עצמי מפרשנת מצב שעוד לא קרה!! 
במציאות, בסה"כ ביקשו ממני להתקשר אחרי החגים – זה הכל! 
אבל, אני כבר "עשיתי סרטים"...כי כך אני רגילה! גם אתם נוהגים ככה?

אם נתחיל לשים לב, נבין שמלבד הרגע הנוכחי, שהוא הרגע הוודאי, 
כל הרגעים שיבואו אחריו הם יהיו מוגדרים כמצבים של חוסר וודאות, לא? 
זה אומר, שחוסר וודאות הוא מצב די טבעי... לא ככה?

אז, למה כל הפחדים צצים במצבים של חוסר וודאות? 
הסיבה היא כי אנחנו לא "בשליטה". 
אנחנו הורגלנו שזה מפחיד "לאבד שליטה". 
שזה לא טוב "לאבד שליטה". 
ומי בכלל רוצה "לאבד שליטה"? 
שוב, זו אותה ההפרשנות שלנו ש"מנצחת" את המציאות...

עד כאן למדתי, שרק הרגע הזה הוא וודאי, והרגעים הבאים הם כבר לא וודאים.
 כך שמצבים של חוסר וודאות הם עניין טבעי ורק הפרשנויות שלנו על המצב
 הן אלה שגורמות למתח ולפחדים.

אז מה עושים כדי להתמודד ואיך הופכים חוסר וודאות להזדמנות?

זו דרך חדשה, נתייחס אליה כאל ניסוי... 
נרשה לעצמנו להתנסות ולזרום עם חוסר הוודאות, עם חוסר הידיעה... 
מדי פעם, נעצור, ננשום ונשאל את עצמנו מה שלומינו? 
נקשיב לתחושות הגוף והלב. 
וזה משאיר אותנו בכאן ועכשיו, 
ללא הפחדים והמחשבות הטורדניות על משהוא שעוד לא קרה! 
יש להפסיק לשים את העגלה לפני הסוסים...

גיליתי גם, שבתקופות של חוסר וודאות, אני מחפשת כל הזמן פתרונות יצירתיים.
וכך נולד ערכת "רמזור מה שלומכם",
שיצרתי והצגתי בפניכם בפוסט הקודם שלי.  
אני לומדת לעצור לרגע, לנשום, לשאול את עצמי: מה שלומי?  
ולבחור במה שמתאים לי באותו רגע וודאי 
ולהדוף את כל הפחדים כתוצאה מהפרשנויות שלי למציאות.

ישנו משפט בפורטוגזית שאומר: 
"בחוסר הוודאות של המחר, בחרי/בחר במה שעושה אותך מאושר/ת היום!"

שימו לב, כמה שהמשפט משלים את "רמזור מה שלומי". 
 בחרתי לשתף אתכם בפוסט הזה כי זה עושה אותי מאושרת היום.

זוהי דרך חדשה עבורי. 
אני לומדת להפוך חוסר וודאות לדרך חיים. 
כל יום מחדש. כל רגע מחדש... זה לא קל! זה מאתגר ואפילו מרגש!

מקוה לפגוש אתכם בדרך הזו ולקרוא את תגובותיכם.

אם טרם קיבלתם את "רמזור מה שלומכם", תכתבו לי ואשלח לכם.

שבוע טוב ולהתראות בפוסט הבא,

♥מרסיה