28 נובמבר 2014

איך התחלתי ב"מסע אני רוצה!" שלי

אחרי מלחמת צוק איתן והשיח האלים הגובר בחברה שלנוחיפשתי קצת תקווה...
ישנו פתגם בפורטוגזית שאומר ש"התקוה היא האחרונה שמתה!"

פגשתי אותה בדמות תנועה חדשה "נשים עושות שלום" בעצרת לזכרו של רבין בכיכר.

כמוהן, גם אני חושבת שאנחנו יכולות לתרום לתהליך של חתימה על הסכם מדיני
נרשמתי והצטרפתי אליהן.
בתאריך 25.11.14, מסע אל השלום החל.
"נשים עושות שלוםנסענו ברכבת לשדרות ומשם למכללת ספיר, בה התקיים כנס שדרות לחברה ולידידות.
מושב ההשקה של התנועה התקיים במחרחבי הדשא של המכללה. מקום קסום ועבורי אפילו נוסטלגי כי אלה אותם הדשאים של בית ספר התיכון שלי - שער הנגב.

היה זה מסע מרגש. תודה ל"נשים עושות שלום" שבזכותן, אני כבר לא מרגישה לבד.
פגשתי המון נשים שרוצות שלום, נשים שרוצות לשנות את השיח הציבורי הקיים, נשים שרוצות לפעול ולהשפיע.
נשים מכל קצווי הארץ, ממגוון הקשת הפוליטית וממגזרים שונים

נסעתי לתחנת הרכבת לבד (ממש!), חשבתי שנהיה מספר מועט כי הנסיעה היתה בבוקר ובאמצע יום עבודה...
ופתאם חברתי לקבוצה עוצמתית של נשים.  WOW אמיתי!!
זו היתה חוויה מרגשת ומעצימה. היה צפוף אך לא הרגשתי שחודרים למרחב האישי שלי בצורה אלימה.
הרגשתי עוצמה נעימה. זו בדיוק העוצמה שנדרשת להסכם מדיני!

מזג האויר בתל אביב היה די קודר אך לאורך כל הצעדה שלנו מתחנת הרכבת בשדרות למכללת ספיר השמש ליוותה אותנו. היה מרשים לראות את שיירת הנשים הצועדות (גם כמה גברים) והרוצות שלום (ולא רק!)!
יוזמות התנועה הן נשים עוצמתיות שכאבו את כאבן ולא הצליחו כבר לשתוק.
בתוך ארבעה חודשים כבר חברו אליהן כ6000 נשים ולמסע הזה הגענו 1000 נשים ברכבת השלום לשדרות, בה התקיים "כנס שדרות לחברה ולידידות".
זהו כנס שמתקיים מדי שנה, אך השנה במושב הפתיחה לא הוזמנה אף לא נציגה אישה! טוב שאנחנו היינו שם כדי להביע מחאה... האם הנשים הן שקופות בחברה? האם המארגנים לא מצאו אף נציגה אישה שראויה להשתתף בפנל הפותח? הזוי ומשפיל... בקהל ישבו נשים פעילות חברתית ומאד ראויות! נקודה למחשבה...

אותי זה תמיד מרתק לפגוש נשים. יש משהו מיוחד במפגשי נשים,
תיכף נוצר אינטימיות מסויימת. ככה פגשתי מספר גדול של נשים שכמוני לא רצו להרגיש לבד וחיפשו תקווה.

ולסיום המסע המרגש הזה, קרה לי דבר מדהים ברכבת בדרך הביתה...
התחלתי לשוחח עם זו שישבה מולי והסתבר שהיא גם ברזילאית !!! וכמוני היא מריו!!! זה לא יאומן!  איזה עולם קטן...
השיחה קלחה וזו היתה נסיעה מרתקת כי מצאנו כל כך הרבה דברים משותפים מחיינו בריו... מדהים
זה היה תחילתו של מסע אל השלום. הנה כמה תמונות.
אני ממשיכה לחפש את התקווה, כי עליה אני לא מוותרת.

שבת של שלום ורוגע!
מרסיה