"אז מה הכאב לך?"
"אני
מרגישה שאני טובעת במחשבות שלי...
מרוב
מחשבות, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה.
אני לא
יודעת מה לעשות, לאן ללכת.
יש לי
תחושה של כבדות
ומרגישה
תקועה בתוך כל המחשבות שלי... "
אילו רק
היה בנמצא שואב רב עוצמה שישאב לי את כל המחשבות האלה...
התמונה הזו מתארת בדיוק מה אני מרגישה כרגע...
ולך? יש
לך גם ימים כאלה? את מרגישה ככה, כמוני?
אני יודעת
שיש בידיינו את כל הידע והנסיון להציע לעצמנו את הפתרון המדוייק לנו
אבל, שוב אנחנו
נופלות במלכודת המחשבות שלנו...
אני
מסתכלת על התמונה הזו וברור שאני יכולה להציע לך מה עליך לעשות ממש עכשיו!
ארגז
הכלים של כולנו מלאים בכלים ושיטות שעוזרים לפתור את הבעיה הזו
או כל
בעיה אחרת...
עם זאת, בפועל
מה שקורה הוא שאני/נו בורחת/ות מהפתרון שכבר קיים אצלי/נו
ובוחרת/ות ללכת
ללמוד עוד שיטה או עוד כלי כדי "להעשיר את ארגז הכלים שלי".
האם זה מוכר
לך? גם לי...
הפעם, קרה
דבר לי מופלא ואני רוצה לשתף אותך.
בעקבות
שיחה עם אישה מקסימה, שהגיע אלי ליצירת לוח חזון במפגש אישי,
על תחושת
התקיעות והרצון לדייק את העסק שלה.
ואני חושבת
לעצמי, שגם אני מרגישה ככה, לא פעם ולא פעמים,...
אני שומעת
את עצמי אומרת לה "יש לך את כל התשובות בתוכך".
כמה קל
לומר למשהי אחרת מה לעשות מאשר לומר לעצמנו מה עלינו לעשות כדי לפתור את הכאב הזה?
"לכל
אדם יש את כל המשאבים שהוא צריך כדי להגשים את מטרותיו",
אני מסבירה לה שזו אחת מהנחות היסוד בשיטת
ה-NLP.
והיא מסכימה עם המשפט. והיא יודעת את זה ולמרות זאת ישנה תחושת התקיעות...
נכון שלא
תמיד המשאבים שיש בנו, זמינים לנו, מכל מני סיבות.
כאן,
בנקודה הזו, המחשבות שלנו מתחילות להצטבר ולהשתולל... וגם אנחנו...
אז, מה
לעשות?
פשוט
לעשות.
לקחת פסק
זמן לעצמך ולעשות משהו, להעסיק את עצמנו.
לבחור
לעשות משהו שעושה לנו טוב, שגורם לנו להנאה.
זה יכול
להיות לשמוע מוזיקה, לרקוד, לצייר, לצלם, לעשות מדיטציה, לצאת לצעדה בים או בטבע
או מסביב לשכונה, לכתוב, לפגוש חברה, ללכת לסרט או להצגה, לצפות בפרק בסדרת
טלויזיה, לשמוע הרצאה מעוררת השראה, ללכת לסדנה, או כל דבר אחר שגורם לנו
"לנקות את הראש מהמחשבות".
ומה אני
עושה?
הבוקר,
לקחתי לעצמי פסק זמן כדי לארגן את המחשבות שלי.
הפעם, בחרתי לעשות את זה - בכתיבה.
ושאלתי
את עצמי, איזה משאב לא זמין לי כרגע...
שפכתי את
כל המחשבות על הניר במחשב.
בזמן
הכתיבה, הבנתי, שמשאב הבהירות חסר לי.
באמצעות
הכתיבה, התבהר לי "מהו הכאב שלי".
הכתיבה
עזרה לי להבין, עזרה לי להתמקד.
ברגע ש"שפכתי את המחשבות על הניר",
הגיעו אלי תובנות ויחד איתן גם הפתרון.
נכון, זהו
פתרון, שמאתים לי, על הכאב שלי,
עם זאת, אולי הפוסט
שלי יכול לעורר השראה עבורך למציאת פתרון שמתאים לך.
אם את קוראת את הפוסט
שלי "מה כואב לך?"
את אולי קוראת אותו בקיר האישי שלי בפייסבוק,
או אולי את מנויה לבלוג שלי "החופש להעז ולהגשים",
או אפילו את קוראת אותו בבלוג שלי בקפה דה
מרקר.
לא חשוב איך המילים שלי הגיעו אליך,
אני אשמח
לשמוע את דעתך עליהן.
ואני כאן, כאוזן קשבת לכאב שלך.
ואני כאן, כאוזן קשבת לכאב שלך.
אני מודה לך שהגעת עד לכאן, לסיום הפוסט על הכאב שלי...
ואולי תעבירי את הפוסט הזה הלאה, אולי זה יעזור לעוד נשים ולא רק...
שולחת לך חיבוק לבהירות מחשבתית,
מרסיה♥
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך.
מרסיה