הייתי בטוחה שאני צריכה להבין מה לעשות.
בסוף, מה שעזר לי הכי הרבה היה פשוט
לעצור ולצייר.
לחשוב, לנתח, למצוא את התשובה הנכונה.
ואז אני עוצרת. לוקחת דף. ומתחילה
לצייר.
לא כי אני כבר יודעת מה אני רוצה
להגיד לעצמי,
ולא כי אני יודעת איך הציור ייראה
בסוף.
אני פשוט נותנת ליד להתחיל לנוע.
זה בדיוק מה שקרה לי כשציירתי את
"השנה הטובה שלי" בראש השנה.
לא ידעתי מראש איך היא תיראה.
לא ידעתי אילו צבעים יופיעו, איך
הקווים יתחברו
ומה יתגלה בתוך התהליך.
אבל תוך כדי הציור, משהו מתאפשר.
אני יכולה לראות חיבור שלא ראיתי קודם,
להסתכל על נושא מזווית אחרת,
או פשוט להבין קצת יותר טוב מה באמת
קורה לי.
וזו אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת את
הנוירוגרפיקה.
היא לא נותנת לי תשובות מוכנות.
היא מאפשרת לי לעצור ולהסתכל אחרת.
זה ציור הנוירוגרפיקה שלי, ☝
והוא מבטא בצורה גרפית את "השנה
הטובה שלי".
וכשאני מסתכלת עליו עכשיו, אני לא
רואה רק צבעים וקווים.
אני רואה תהליך שעברתי, מחשבות שפגשתי,
ומה שבחרתי לקחת איתי אל השנה הזו.
ואני סקרנית לשאול אותך:
אם היית מציירת עכשיו את השנה הטובה
שלך,
איזה צבע היה מופיע בה ראשון?
תודה
מרסיה
נ.ב.: כאן הקישור לתרגיל הנוירוגרפי "השנה הטובה שלי!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך.
מרסיה