אוקטובר 25 - רכבת הרים של רגשות...

השבוע חלף ביעף!

ואיתו חודש אוקטובר הסתיים לו...

חודש שהיו בו כל כך הרבה מתח רגשי בכל כך הרבה תחומים...

טראמפ, (אולי) סוף המלחמה?, החטופים החיים ששבו הביתה

והחטופים החללים שממשיכים לחזור הביתה.

ואתמול היינו עדים למפגן השנאה של החרדים אלינו שממנים אותם.

וכמעט לא שמנו לב שזהו חודש למודעת סרטן השד (לכו להיבדק בלי קשר!)

השבוע הזה פתאם הסתיים לו...

אצלי, כמו בכל כל יום חמישי אחרון של החודש,

אנחנו נפגשות בזום לתרגול נוירו-הכרת תודה,

שזהו שילוב של תרגול נוירוגרפיקה עם הכרת תודה.

החודש, הודיתי על החטופים החיים שחזרו הביתה

ומודה שכול החטופים החללים יחזרו הביתה גם.

הודיתי לתקוה שיש בליבי לאיזה הסכם מדיני באופק

ואתן? האם אתן מתרגלות הכרת תודה באופן קבוע?

מפגש נוירו-הכרת תודה הבא יתקיים ב27.11.25 בשעה 11:00 בזום. בואו!

זוהי היצירה נוירו-הכרת תודה שלי לחודש אוקטובר 25 👆

בינתיים, אני מודה לכן שקראתן אותי.

איחולים לשבת שקטה🙏

מרסיה 💜

לשים לב ... או איך אני מרגישה...

 **את הפוסט הזה כתבתי במחברת ובעט ורק אחר כך הקלדתי במחשב...

כנראה שהגוף ביקש להרגיש שהמילים זורמות החוצה...**

אני רוצה לכתוב מה אני מרגישה היום,

אחרי כל מה שאנחנו עוברים וחווים בימים האחרונים...

אך, קשה לי לדייק את כל מה שאני מרגישה.

המציאות בחוץ כל כך מואצת בימים האחרונים...

אני מרגישה ערבוביה של כל כך הרבה רגשות ותחושות...אוף!

לתחושתי, אנחנו בהצפה רגשית מטורפת

ובימים האחרונים הכל התעצם ונעשה מואץ!

קשה לי להתנתק מהמסך, מהחדשות או מהפיד בפייסבוק.

אנחנו נעים בין פרץ של שמחה אדירה לפרץ של דמעות ודאגות...

וכל אלה רק במישור הלאומי...

ומה קורה לי/לנו במישור האישי?

קשה לי לנשום, קשה לי להתרכז, קשה לי לחזור לאיזושהי שגרה...

לפעמים אני מרגישה כמו רובוט שפועל על אוטומט.

אני מתקשה להתעסק ב"דברים שוליים",

כמו למצוא זמן ליצירה שאני כל כך אוהבת.

כמו לקבוע תאריכים לסדנאות שלי...

אני מודעת שאלה לא דברים שוליים,

אך כרגע ככה זה מרגיש לי...

וכן! אני יודעת שלא רק לי קשה.

ואז פתאם, שוב המחשבות על משפחות החטופים חוזרות אלי...

כמה שהן סבלו ועם זאת הן לא ויתרו על המאבק שלהן ופעלו במרץ רב להשיב את יקיריהם הביתה. והם הצליחו! הם שבו הביתה!

עכשיו, ליבנו עם משפחות החללים שטרם הוחזרו הביתה ואנחנו יחד איתם בדאגה שלא ישכחו אותם שם... אני/אנחנו יחד איתם ולא נשאיר אותם לבד.

כן! עדיין קשה לי לנשום.

למרות שכרגע עצם הכתיבה כאן עזרה לי מעט להתרכז ומעט לנשום.

ואולי אפילו הכניסה בי מעט דרייב/דחף לפעולה...

אני שמחה שהצלחתי לשים לב לשינוי התחושה שלי.

זה אחד הדברים שאני מקפידה להזכיר למשתתפות הסדנאות שלי.

זה כל כך חשוב לשים לב לשינוי החיובי שמתרחש בנו כשזה קורה! לא ככה?

ועכשיו, תורך! איך אתם מצליחים לחזור לשגרה שלכם?

אשמח לקרוא איך אתם מרגישים בימים אלה. תודה!

מקוה להמשך של בשורות טובות

מרסיה

מסר של תקוה

 "שיהיה לך יום קסום!"

זה המסר שקיבלתי מכוס התה שלי הבוקר.

ואכן, אלה ימים קסומים. ימים שכל כך חיכינו לשובם...

היום הוא היום 736 לאוקטובר 23.

יום ה4 לחתימת ההסכם

והיום ה1 לשובם!

כבר הרבה מאד זמן אני סופרת את הימים מאז אותו בוקר ארור.

אתמול בכיכר החטופים והשבים,

יחד עם עוד 400.000 אישה ואיש,

העלינו את תדר התקוה לספירות הכי עליונות!

וכך נחזיק את תדר התקוה עד שאחרון החטופים יחזורו.

משפחות החטופים יודעות שהן לא לבד.

לא נרשה שיהיו עוד רון ארדים. לא יותר!

אנחנו איתם בלב וגם פיזית כל שבוע מחדש.

ויחד איתם נחכה לשובם של יקיריהם לשיקום או לקבורה.

אני יודעת שאהיה שם ומקוה שגם את ואתה.

בברכה שיהיו לנו ימים קסומים לחזרתם הביתה של החטופה והחטופים.

 אמן! 🙏

מרסיה💜

 

 

הם שבים הביתה!

 נ.ב.: זהו פוסט מלא תקוה! 

לפעמים נופלים לעצבות ולפעמים מועדים לשמחה!

מאז ה-7.10.23, נפלתי לעצבות...

היום, 9.10.25, שנתיים ויומיים אחרי - אני מועדת לשמחה!!

והסיבה היא הם שבים הביתה!

הבוקר, התבשרנו שהחטופה והחטופים חוזרים הביתה החל מיום ראשון הקרוב (12.10).

מחכה להם כדי שנוכל לחזור לנשום...

כולי ציפיה ליום ראשון הקרוב עם חזרתם הביתה♥

מחזיקה תדר גבוה לשיבתם הביתה! 🙏

תודה🙏

מרסיה 💜

תרגיל "תשליך" לשנה החדשה

השנה, יותר מתמיד — אני רוצה להשליך!

להשליך את הבאסה, את הג'יפה שהצטברה בי,

את הדי המלחמה, את חוסר התקווה השורה בי ובמקומותינו.

וככה אני מרגישה — עצופה

.

כן! אני רוצה לבוא קלה יותר לשנה החדשה.

אני כולי תקוה שהשנה תהיה טובה יותר

ושהחטופים יחזרו הביתה עכשיו!

אנא, הצטרפי אליי 💖

ההשראה לפוסט הזה הגיעה מתוך תרגול תשליך — 

מנהג יהודי שבו משליכים באופן סמלי את החטאים, ההרגלים והאמונות שמעכבים אותנו.

אני מזמינה אותך לכתוב את כל מה שתרצי להשליך השנה — 

רגשות, מחשבות, דפוסים, אמונות מגבילות.

ואחר כך… לשחרר ליקום באהבה.

ואיך נעשה את זה?

נקרא את השיר המקסים "תשליך" של יעל קלו מור לקבלת השראה.

אלה הם משפטים שמוצעים "להשליך" במערך השיעור של בי"ס קדמה:

אני משליכה את הצורך שהכל יהיה מושלם.
אני משליכה את הצורך "לתקן" אחרים.
אני משליכה רגשות ומחשבות שלא משרתים אותי.
אני משליכה את המאבק על המקום שלי.
אני משליכה את הקושי לבקש עזרה.
אני משליכה את הקושי לבטא את הקשיים שלי.
אני משליכה את הצורך "לתקן" את עצמי עבור אחרים.
אני משליכה את הצורך להוכיח לאחרים שאני....
אני משליכה את הקושי לשתף פעולה.
אני משליכה את חוסר השליטה על המילים שלי.
אני משליכה את המחשבות שחוזרות וחוזרות.
אני משליכה את הצורך להוכיח לעצמי שאני...
אני משליכה את הקושי שלי להתמקד ולהתמיד.
אני משליכה את הביקורת העצמית.
אני משליכה את הפחת לפספס ולהחמיץ.
אני משליכה את הצורך לרצות אחרים.
אני משליכה את הקושי להתפשר.

אני מוסיפה משפטים משלי:

אני משליכה את הצורך להגיב לפני שאני מקשיבה.

אני משליכה את "אני לא מספיק טובה/מתמידה/אמיצה/..."

אני משליכה את הצורך לעשות דיאטה.

אני משליכה את הקושי לשחרר אמונות מגבילות.  

אני משליכה את תחושת החוסר התמידי שאני מרגישה...

ובטח עוד יגיעו עוד אמונות שארצה לשחרר...

אני מציעה לרשום שרשור ארוך של כל האמונות המגבילות,

שמעכבות אותנו לאהוב ולהגשים את עצמנו.

ומה הלאה?

🌀 אפשר לשרוף את הדף (בזהירות), 

לקרוע, לקפצ'ץ, לקשט, לצייר עליו או להפוך אותו לדף ביומן הויזואלי ועוד כיד הדמיון שלך...

הפעולה הפיזית מחזקת את השחרור.

ועם השחרור מגיעה תחושת הקלה… הללויה!

העיסוק באמונות מגבילות חשוב ביותר

ומדי פעם עלינו "לנער את האבק".

ועכשיו, נמלא את הואקום באמונות מחזקות ומקדמות.

קדימה, אני אתחיל:

• אני מאמינה בעצמי
• אני אוהבת את עצמי
• יש לי מקום
• כי מגיע לי!
• שפע זורם אליי
• אני מרחיבה את העסק שלי בקלות
• אני מפרגנת ללקוחות שלי בשמחה
• אני מרחיבה את קהל הלקוחות שלי בקלות
• אני בהודיה

אלה הן ההצהרות החיוביות שלי.

מהן התועלות של הצהרות חיוביות (affirmation)

הצהרות חיוביות הן משפטים חיוביים ואישיים, 

שאנחנו חוזרים עליהם וכך מחזקות את החשיבה החיובית. 

אמנם, חזרה על אותם המשפטים לא תשנה שום דבר סביבנו, 

עם זאת מחקרים מראים שחשיבה חיובית יכולה לחווט מחדש את המוח 

בזכות הנוירופלסטיות של המוח,

וכך לשנות את הדרך בה אנחנו מרגישות וחושבות ואף מתנהגות. 

אז, למה לא לנסות, לא ככה?

עכשיו תורך💕

מה את משליכה? ומה את מאמצת השנה?

שתפי אותי במיייל חוזר. 

ואל תשכחי לציין את שמך. תודה🙏

אני מאחלת לכולנו שזו תהיה שנה שקטה יותר!🙏

ואני לא שוכחת לרגע ש-48 חטופה וחטופים שעדיין לא חזרו הביתה 🎗️

מרסיה 💜

אז, מה רואים בצילום?

 הצילום הזה 👇צילמנתי מהחדר בבית המלון בו שהיתי בפאפוס.

הסתכלו עליו

והגידו לי מה הדבר הראשון שאתן רואות בו?

נו?!?! ומה אתן רואות???

 

ישנם אנשים מסויימים שיראו נוף לבריכה לים!

ישנם אנשים מסויימים שיראו נוף לאתר הבניה ולבריכה מושבתת!

ומה אתן ראיתן קודם???

 

ראשית, הכל בסדר עם כל האנשים האלה. באמת!

ההבדל הוא בהסתכלות ובזווית הראיה שלהם. זה הכל!

ישנם אנשים שיתמקדו בנוף לבריכה ולים

וישנם אנשים שיתמקדו בנוף לאתר הבניה ולבריכה המושבתת.

זה הכל! זה כל ההבדל!

אני מעדיפה לקחת את כל האנרגיה שבי

ולהתמקד בנוף לבריכה ולים, כי זה פשוט עושה לי טוב. נקודה!

אך ישנם ימים כאלה, שדווקא אתר הבניה והבריכה המושבתת יקחו את תשומת ליבי.

זה קורה...

ומה הסיבה?

אולי המציאות המורכבת,

אולי הידיעות הקשות

ועוד כל מני משביתי שמחות...

שלצערי לא חסרים... לא ככה?

עם זאת, כמו שהנחת היסוד של NLP אומרת "האנרגיה זורמת לאן שתשומת הלב מתמקדת",

אני ממליצה מדי פעם לעצור ולבחון עם עצמנו לאן האנרגיה שלנו זורמת?

היכן אני רוצה להיות?

לנוף של הבריכה והים?

או לנוף של אתר הבניה והבריכה המושבתת?

רק לעצור ולבחון... בלי שיפוטיות!

 

ובאותו ההקשר, אציין את פרק שש בספר הנסיך הקטן:

"יפה שקיעת השמש ללב עצוב

אהה, נסיכי הקטן! מעט-מעט עמדתי על סוד חייך הנוגים.

לא מצאת לך עונג אחר מאשר נועם שקיעות השמש.

פרט חדש זה נודע לי בבוקרו של היום הרביעי, שעה שאמרת לי:

 -שקיעות השמש חביבות עלי מאד. הבה נתבונן לשקיעת השמש!

- אולם עלינו להמתין – אמרתי.

- להמתין למה?

- להמתין עד שתגיע שעת השקיעה.

תחילה הופתע מאד, אחר הצטחק ואמר:

- נדמה לי כל הזמן כי עודני בביתי!

- הכל יודעים כי בהגיע שעת צהרים בארצות הברית, שוקעת השמש בצרפת. יכולים היינו לחזות בשקיעה זו אילו הגענו לצרפת במשך דקה אחת. לדאבוננו, צרפת רחוקה מדי, אך על כוכבך הקטן יכולת עתה להזיז את כסאך כמה צעדים כדי לראות את דמדומי השקיעה כל שעה שתרצה בכך...

- יום אחד – סיפר לי – ראיתי את שקיעת השמש ארבעים וארבע פעמים!

אחר הוסיף ואמר:

- אתה יודע...טוב לראות שקיעות השמש כשהנך עצוב מאד...

- ובכן, היית עצוב מאד אותו יום שבו ראית ארבעים וארבע שקיעות?

אולם הנסיך הקטן החריש ולא השיבני דבר."

 

אם רק נזיז טיפה את הכיסא שלנו,

נוכל לראות את אותה התמונה כבר בזווית שונה...

אז, בואו נזרים את האנרגיה לנוף הבריכה ולים 

ונתמקד בהם כך שיהיה לנו כיף!

 

למען האמת, מה משך את תשומת ליבך בפעם הראשונה כשהסתכלת על התמונה?

והאם משהו השתנה לאחר קריאת הפוסט?

אשמח לשמוע את דעתך, תודה.

ואם דיברנו על שקיעות שמש

הנה שקיעת שמש מרהיבה בפאפוס

באתר עם האניה הטרופה, אתר מפורסם שבאים לצלם את השקיעה,

תראו את ההמונים שמצלמים את השקיעה...

מאחלת לכולנו שבוע טוב עם בשורות טובות 

מרסיה