מחר בשתיים עשרה בלילה, יסתיים החופש הגדול. ילדי ישראל יחזרו לספסל הלימודים. ההורים, הסבים והסבתות יחזרו לשגרה. גם אני מתחילה לחזור לשגרה לאחר תקופה עם הרבה מכשולים, כאבים, אתגרים וסימני שאלה. רגע לפני סיום החופש הגדול, בחרתי לעצור, לנשום, לשאול את עצמי - מה שלומי? ולשתף אתכם במחשבות שלי על התקופה הזו בחיי.
אני לומדת לאהוב את מה שיש לי.
אני לומדת לעצור ולהנות מהדרך.
אני לומדת להשיג את מה שאני רוצה עבור עצמי.
אני לומדת לאהוב את מה שיש לי, לעצור, להנות מהדרך ולהשיג את מה שאני רוצה עבור עצמי.
משפט אחד, לא ארוך במיוחד, עם שני פסיקים ו-ו' החיבור אחד.
משפט קצר שמתמצת עבורי את עצמי ואת הדרך שלי.
מילים שמבטאות את ה"אני" הטוב ביותר. נכון להיום.
אני לומדת לאהוב את מה שיש לי עם המבחן המראָה של מרסיה.
כל בוקר ובלי תירוצים, אני מסתכלת לעצמי במראָה, מחייכת לעצמי ואומרת בקול "בוקר טוב, יקירתי!". כל בוקר ובלי תירוצים, אני עוברת בהצלחה את המבחן המראָה שלי. בהתחלה, זה הרגיש לי מלאכותי. היו ימים ש"שכחתי" ו"לא היה לי זמן". באותם הימים, חשתי עד כמה הברכה שלי לעצמי חסרה. מאז, נגמרו התירוצים. למדתי לאהוב את מה שיש לי, ויש לי ה"אני" הטוב ביותר, כל בוקר מחדש! איזה כיף!
אני לומדת לעצור ולהנות מהדרך.
שקיעות השמש חביבות מאד על הנסיך הקטן. על כוכבו הקטן, יכול הנסיך הקטן, לראות את דמדומי השקיעה כל שעה שירצה, אם רק יזיז את כסאו כמה צעדים. "טוב לראות שקיעות השמש כשהנך עצוב מאד..." אמר הנסיך הקטן וסיפר שיום אחד ראה את שקיעת השמש ארבעים וארבע פעמים!
לקחתי כסא והלכתי לראות שקיעות שמש. מדי פעם, הזזתי את הכסא, כדי להמשיך ולהנות. אני לומדת לעצור ולהנות מהדרך גם כשהלב עצוב.
אני לומדת להשיג את מה שאני רוצה עבור עצמי.
בתחילת השנה, הצבתי מטרות להצלחת המסע העסקי שלי עם תרגילי מוח והקינסיולוגיה החינוכית. ה"חלום שלי לשנת 2011", הוא תוצאה של תהליך שעברתי עם עצמי. למדתי לשאוף גבוה יותר וזה גרם לי לתחושת אי-נחת. כתוצאה מכך, התחלתי לשנות דפוסים ישנים של חשיבה, של התנהלות ושל עשיה. היום, אני במקום אחר. אני עושה, אני טועה ואני לומדת. אני לומדת להשיג את מה שאני רוצה עבור עצמי.
תחושת אי-נחת גורמת לאנשים לזוז מאיזור הנוחות שלהם. "מחאת האוהלים" הינה ביטוי של תחושת אי-הנחת. קבוצה של צעירים מופלאים הכריזו שמגיע להם לרצות לחיות טוב יותר בארצנו. הם יודעים שבכוחם לעשות את הדברים טוב יותר. אני גאה בהם ותומכת בהם. הם עושים, הם טועים, הם לומדים והם גם מצליחים. הם הצליחו לאחד את העם בתחושת אי-הנחת ולגייס את כולנו להשיג את מה שאנחנו רוצים עבור עצמנו – עתיד טוב יותר.
בין שאיפותיי הגבוהות יותר ותחושת אי- הנחת, אני מחפשת את האיזון.
אני לומדת לאזן את המטוטלת בין לאהוב את מה שיש לי לבין לעצור ולהנות מהדרך ולבין להשיג את מה שאני רוצה עבור עצמי.
על כל האמור לעיל, אני לומדת להודות ולהכיר תודה.
על כל האמור לעיל, אני לומדת להודות ולהכיר תודה.
תודה על זמנכם ולהתראות ברשומה הבאה,
מרסיה
