קיבלתי משימה לכתוב פוסט כועס, מהבטן.
בהתחלה, התנגדתי. ידעתי שזה יהיה פוסט פוליטי. אבל החלטתי לתת לרגשות שלי לדבר...
כן! אני מאד כועסת על מה שקורה לנו כאן במדינה. לא
רק כועסת. יש בי עוד המון רגשות שליליים נוספים... אני מתוסכלת, אני ממורמרת, אני עצובה,
אני סופר דואגת, אני מאד לחוצה, ממש לא מרוכזת, מרגישה חוסר אונים ובעיקר אני מאד
מאד כועסת! כן ! אני כועסת על המלחמה! אני כועסת על כל המנהיגים שמובילים אותנו
למלחמות. אני כועסת כי לא קם אף מנהיג או מנהיגה בעולם, מספיק אמיצים שיצעקו די!!
די עם מלחמות! הם עוד לא מבינים שבמלחמות אין מנצחים? פשוט אין! יש רק מפסידים! כן!
כולנו מפסידים.
פתאום הבנתי, שזהו לא פוסט פוליטי כי חשוב שהכעס
שיש בי יחד עם כל הבאסה שבי יצאו החוצה. חשוב לשחרר... אז התחלתי לכתוב, הרי
קיבלתי משימה "לכתוב פוסט כועס מהבטן"... והבטן שלי מלאה בכעס!
אז, אני משחררת את הכעס שלי כאן. אני כועסת בעיקר
כי אנחנו מפסידים חיים. אנחנו מפסידים חיים "נורמליים" והחיים שלנו כאן
הם ממש "לא נורמליים" וכבר הרבה זמן...
מתי בפעם האחרונה הלכתם לסופר בלי לוודא קודם
איפה המקלט הכי הקרוב? מתי נסעתם לנכדים או
לחברים בלי לחפש את הדרך הכי בטוחה ועם הכי הרבה מקומות מיגון בדרך? מתי הילדים הלכו
לביה"ס, ולא דאגתם להם שלא יפלו עליהם טיל או "רסיסים" בסביבתם?
האם לטוס לבקר את המשפחה בחו"ל זה
כבר לא אפשרי? העצמאיים שעסקיהם מתרסקים? ועוד המון דברים שבני אדם עושים "ברגיל"
בלי החשש למות במלחמה.
כן, אני כועסת! למרות שאני מודעת שזה לא בריא
לכעוס.
אז, אני כותבת ואני משחררת את הכעס לאוויר העולם.
ואני מציירת את הכעס, התסכול, הדאגות על הדף.
ואני יוצאת לטבע לנשום אוויר ולספוג מעט שמש.
אני שותה מים ומעט מתעמלת
אבל אני עדיין כועסת, פוחדת, מתוסכלת, לחוצה ועוד
ועוד...
כי כולנו בהשרדות.
אז, אני מתזכרת לעצמי ולך
שיש לנו כלים וידע לשחרר את הכעס (לא רק!) החוצה.
מה הכי עוזר לך לשחרר את הכעס החוצה?
פעם הייתי צועדת לים ושם שואגת את כל הכעס
והתסכול לתוך הים...
כיום, אין מרחב מוגן בים, לצערי...
אז, שאגתי בבית...☝
