לשים לב ... או איך אני מרגישה...

 **את הפוסט הזה כתבתי במחברת ובעט ורק אחר כך הקלדתי במחשב...

כנראה שהגוף ביקש להרגיש שהמילים זורמות החוצה...**

אני רוצה לכתוב מה אני מרגישה היום,

אחרי כל מה שאנחנו עוברים וחווים בימים האחרונים...

אך, קשה לי לדייק את כל מה שאני מרגישה.

המציאות בחוץ כל כך מואצת בימים האחרונים...

אני מרגישה ערבוביה של כל כך הרבה רגשות ותחושות...אוף!

לתחושתי, אנחנו בהצפה רגשית מטורפת

ובימים האחרונים הכל התעצם ונעשה מואץ!

קשה לי להתנתק מהמסך, מהחדשות או מהפיד בפייסבוק.

אנחנו נעים בין פרץ של שמחה אדירה לפרץ של דמעות ודאגות...

וכל אלה רק במישור הלאומי...

ומה קורה לי/לנו במישור האישי?

קשה לי לנשום, קשה לי להתרכז, קשה לי לחזור לאיזושהי שגרה...

לפעמים אני מרגישה כמו רובוט שפועל על אוטומט.

אני מתקשה להתעסק ב"דברים שוליים",

כמו למצוא זמן ליצירה שאני כל כך אוהבת.

כמו לקבוע תאריכים לסדנאות שלי...

אני מודעת שאלה לא דברים שוליים,

אך כרגע ככה זה מרגיש לי...

וכן! אני יודעת שלא רק לי קשה.

ואז פתאם, שוב המחשבות על משפחות החטופים חוזרות אלי...

כמה שהן סבלו ועם זאת הן לא ויתרו על המאבק שלהן ופעלו במרץ רב להשיב את יקיריהם הביתה. והם הצליחו! הם שבו הביתה!

עכשיו, ליבנו עם משפחות החללים שטרם הוחזרו הביתה ואנחנו יחד איתם בדאגה שלא ישכחו אותם שם... אני/אנחנו יחד איתם ולא נשאיר אותם לבד.

כן! עדיין קשה לי לנשום.

למרות שכרגע עצם הכתיבה כאן עזרה לי מעט להתרכז ומעט לנשום.

ואולי אפילו הכניסה בי מעט דרייב/דחף לפעולה...

אני שמחה שהצלחתי לשים לב לשינוי התחושה שלי.

זה אחד הדברים שאני מקפידה להזכיר למשתתפות הסדנאות שלי.

זה כל כך חשוב לשים לב לשינוי החיובי שמתרחש בנו כשזה קורה! לא ככה?

ועכשיו, תורך! איך אתם מצליחים לחזור לשגרה שלכם?

אשמח לקרוא איך אתם מרגישים בימים אלה. תודה!

מקוה להמשך של בשורות טובות

מרסיה

נא להכיר - הפחד. בן לוויה שלי בתקופה הזו...

כן, בתקופה הזו, הפחד נוכח בחיי.

תקופת הקורונה טרפה את הקלפים ושיבשה את הכל!

זה טלטל אותי, חשתי בלבול ובעיקר פחד.

אמנם, אני מתפקדת, עושה דברים חדשים 

וגם מתעמלת דרך הזום.

אבל, הפחד נוכח בחיי ואני חשה בו.

הגוף שלי חש בו...

הפחד - מתוך הסרט "הקול בראש"

בדרך כלל, אני מנסה להבין את הסיבות לזה

אך הפעם, בגלל התקופה המוזרה הזו,

נתתי לפחד להישאר ולהיות נוכח. 

נראה מה יהיה... פשוט ככה!

פחד הוא רגש חזק ותחושה פיזית מתלווה אליו.

אנחנו מרגישים וחשים פחד כתוצאה מסכנה ממשית או דמיונית.

ככל שהסכנה היא בלתי צפויה, ככה תחושת הפחד חזקה יותר.

ובתקופת הקורונה, הפחד לבריאות שלנו ושל היקרים לנו הוא מוחשי. לא דמיוני.

עם זאת, הדמיון שלנו עובד שעות נוספות.

בדאגה לבריאות, הריחוק החברתי, המצב הכלכלי

ועוד אין ספור שאלות שמה יהיה?...

הפעם, נזכרתי שבתי מורן אומרת לי, שלפעמים לא צריך לכבס מילים...

אז, אני קוראת לפחד, פחד!

הוא נוכח בחיי ומלווה אותי.

עצם ההכרה שהפחד נוכח בחיי,

הצלחתי לתפקד ולהתנסות בדברים חדשים.

במקום סדנה פרונטלית מתוכננת,

העברתי בשידור חיי בפייסבוק, 

שיעור טעימה של לצייר נוירו-כץ, לצייר צמיחה

וקיבלתי תגובות חמות על השיעור.

(אם תרצי לרכוש את ההקלטה, דברי איתי או שלחי לי מייל

https://wa.me/972505919599)

שלחתי לכן במייל מספר ניוזלטרים עם שפע של פעילויות בחינם באינטרנט,

שיפרתי את מיומנויות העיצוב של תמונות בפאואר פוינט, 

שידרגתי את  הדף העסקי שלי בפייסבוק,

בישלתי בפעם הראשונה תהדיג (אורז פרסי),

עשיתי מפגשי זום עם המשפחה

ועוד כל מני דברים חדשים בהתאם לתקופה המוזרה הזו.

הדבר החדש שהתחלתי לעשות הוא תמונה מעוצבת עם משפטי השראה,.
משפטי השראה עוזרים לי ולחברות שלי בתקופה המשונה הזו...
תרצי לקבל את משפט ההשראה מעוצב לוואטסאפ?
תכתבי לי ואשמח להכין לך. https://wa.me/972505919599

זה משפט ההשראה שלי כיום: "לעולם לא מאוחר מדי להיות מי שאני רוצה להיות" - מרסיה בריר

המשפט המקורי הוא : "לעולם לא מאוחר מדי להיות מי שיכולת להיות" - ג'ורג' אליוט.

משפט חזק ועוצמתי שמלווה אותי כבר הרבה שנים.

אני מעט שיניתי כדי שימשיך להתאים לי.

הפחד שמלווה אותי הזכיר לי את הסרט הקול בראש

אז, נא להכיר –הרגש שלנו - הפחד! 

מתוך הסרט המופלא "הקול בראש"

**

עכשיו תורך…

איזו נקודה בפוסט מהדהדת בך הכי הרבה היום, ומדוע?

ומה את עשית לראשונה בתקופת הקורונה?

יש לך עוד משהו לחלוק?

אשמח לשמוע ממך בתגובות למטה. תודה!

באהבה,

מרסיה♥